רשומות פופולריות
-
סיכום אחרון, תדרוך קצר, המדים מצטיירים כצלליות מול הפנסים. החשכה – בת לוויה נאמנה, לפעמים מושיעה, לפעמים משלה – מכתרת את החבורה, מאגפת מ...
-
מביט ממרחק של נשימה על החיים שחייתי עד כה. הם לא קצרים ולא ארוכים, אפילו בשביל חייל. איני מוכן למות עדיין, אבל ראיתי די וחוויתי מספיק כד...
-
היא תופרת אותי תפר אחר תפר, מניחה את ידיה על ברכיה ואומרת: "תינוקי, אני יודעת מה אתה מרגיש, הרי מי אם לא אני תופרת אותך בכל ליל...
-
אני לא מאמין בכאלה דברים. אבל בניה נקרא על שמו של אחד מגיבוריו של המלך דוד גם אני ואליאב היה אחיו הבכור של המלך דוד
-
בסוף נכנסתי לאחד המקלטים של האגודה כדי לאמץ חתול. לא היה אכפת לי המין, אבל התעקשתי על גור קטן ככל האפשר. נואשתי מלקוות שאשתי תחזור בה ות... -
"בסוף השבוע הקרוב נוכל לעשות את זה שוב?" שואלת, וטומנת את ראשה בירכיי. "ברור שנוכל, איזו שאלה, אנג'ל," מניח את...
-
כל מי שמגיב דרך דיסקוס יכול לקבוע הגדרות כדי לקבל אך ורק את התגובות שממוענות אליו ספציפית (כמו שזה קורה בישרא). ככה : -
"אוח, תינוקי, אתה ילד רע," לוחשת באוזני כשאני מעביר את ידי על ישבנה המוצק והזעיר כמו שאני אוהב. הילדים מורחים על פניהם את ה... -
אני זוכר ילדה קצת מפוחדת, קצת אמיצה, קצת חכמה וקצת טיפשה. קצת ממי שהיא היום וקצת ממי שהייתה לפניי. אצבעותיה אחזו בידי בחוזקה, ולמרות שיד...
-
מגע שפתייך על פניי מותיר שובל של לחות ותשוקה בשוליים. יש בך דבר-מה בפניו איני מסוגל לעמוד. דבר-מה ממכר, רך ומלטף. כשאת מחככת את לחייך בל...
BlogRoll
-
-
בדידות בצמרת2 years ago
-
כתובת מעבר6 years ago
-
פרידה, והצורך בצורך6 years ago
-
-
-
ורד לבן / פרק שני8 years ago
-
Permission to be bold?8 years ago
-
האביב הגיע לדיסקוס!8 years ago
-
בין מורשת לדת8 years ago
Tuesday, July 7, 2015
בניתי לנו אתר. לה, בעצם. עכשיו שתיים וחצי לפי שעון ישראל. בעוד חצי שעה ימלאו לנו שש שנים. מגיע לה. אני מתכוון ש"מגיע לה אתר משלה", טוב נו... גם לסבול אותי מגיע לה. כי היא כזאת מתוקתית, שאין לה ברירה פשוט. וגם כי היא בחרה. ואפילו כי אני בחרתי. ולמעלה מכך, כי שנינו בחרנו.
היא מניחה את ראשה על ברכיי ומודה לי, טוענת
שהיא אוהבת את הכל, למרות שאני יודע שבעוד מספר ימים תבקש לשנות משהו קטן. רק משהו
קטן אליפל, כי... כי כנראה היא תמיד צריכה לוודא שאני עדיין מוכן לשנות עבורה על
הכול. ואולי גם כי היא יודעת שאני לא רק מוכן, אלא רוצה להיות מסוגל לשנות עבורה יותר
ממה שאני יכול.
מחייך מאוזן לאוזן. אולי ישרא, עם משחקי
הסגירות שלו, עשה לנו בעצם טובה. נחלתי מכה חזקה כאשר הודיעו לפני שנה שהוא עתיד
להסגר. ישר בלב. טרם ההודעה, כתבתי אותנו בפרקים מסודרים וניסיתי להגיע לעיקר
בצעדים קטנים של העבר כדי להבהיר לעצמי את ההווה. ולפתע משכו את השטיח מתחת לרגליי.
הפסקתי לכתוב ונעלתי את הבלוג וכשחזרתי, כבר חזרתי אחר, נטול אמון. אבדתי את עצמי
בישרא, כי ידעתי שישרא איבד אותי. לכל אורך השנה האחרונה הייתי שם רק ב"כאילו".
אולי לכן, כאדם צמא במדבר, הסתערתי על הבלוגגר, ומבלי לשים לב, אף למדתי איך בונים אתרים. אבא שלי תמיד אמר שאני יכול להיות כל מה שאני רוצה (ולכן אני לא מבין למה
בחרת להיות חייל!), ונדמה לי שהוא צודק. אני באמת יכול ללמוד הכל. את הכל, כל עוד
זה גורם לי אושר. אבל אני הכי טוב בלאהוב את המלאכית שלי, את אנג'ל, שמושכת את ידי
ומשכנעת אותי שנלך לרקוד.
אני כמובן אעמוד כמו מאובן מימי יריב חבוט
ואעשה את עצמי נוכח. אבל מה זה משנה, כל עוד היא תסתחרר מול עיניי ותעשה ככה
שאפילו ברחבה מפוצצת באנשים נהיה לחלוטין לבד, מי צריך יותר?
שני דברים: (א) אני רוצה להודות לאמנדה בפומבי על
היותה חברתי. רק בגלל הידיעה שאנשים כמוה קיימים, שווה לחיות בעולם הזה (ולחפש
אותם). (ב) גם את הבלוג שלה אני בניתי. אם מישהו מכם רוצה שאבנה לו בלוג, פנו אלי.
אני לא צריך לשם כך לא את המייל שלכם ולא את הסיסמא. רק צרפו אותי כמנהל בבלוג כדי
שאוריד אליו את הקודים ואם המראה ייראה טוב בעיניכם, תמחקו אותי. אתם לא צריכים
לאהוב אותי לשם כך או להכיר. זאת הצעה פתוחה ללא תנאים. ומי ששונא, יוכל לחזור
לשנוא אותי אחרי שיאהב את הבלוג שבניתי עבורו.
הלכתי.
0 comments:
Post a Comment
אשמח לקרוא מה אתם חושבים על מה שכתבתי.