Clotted blood

(1) אכתוב על הקבוצה הרוסית כי חיי משתנים עכשיו ואני לא יכול לכתוב על עצמי. מחייך פה קצת. וקצת לא. מסתכל מעבר לחלון, מתעכב על ישראבלוג, ו...

אני מסתכל סביבי. הכל ארוז. חלקים ממני כבר בדרך הביתה. חלקים ממני לנצח יישארו כאן. חייל יהודי שהיה קצת חייל אמריקאי ונשוי לערביה. אבא לשיש...

היא תופרת אותי תפר אחר תפר, מניחה את ידיה על ברכיה ואומרת: "תינוקי, אני יודעת מה אתה מרגיש, הרי מי אם לא אני תופרת אותך בכל ליל...

"אני יודעת מה אתה צריך, תינוקי," אמרה וכבשה את ראשה בברכיי. "את יודעת?" הרמתי אותה מהרצפה והושבתי על ירכיי. אימצתי ...

התעוררתי כי היא לחשה את שמי ונשקה לשפתיי בין האותיות. ככה: א נשיקה ל נשיקה י נשיקה פ נשיקה ל נשיקה. היא נישקה אותי לאט והאותיות של שמי הי...

במידה רבה ומעוותת משהו אני מרוצה מהפעלתנות שנחתה עלי מכורח הנסיבות. חוסר שינה כרוני, עיסוק מתמיד בחיים של אחר, תחושה של נוכחות ואחריו...

אני לא יודע לכתוב מתוך כאב. אני כותב על הכאב כשרק ההדים שלו עדיין הומים בי. כשעודו פרוש על כף ידי, אבל לא מתפשט מעבר לה. כשהגורל נמצא בש...

"בסוף השבוע הקרוב נוכל לעשות את זה שוב?" שואלת, וטומנת את ראשה בירכיי. "ברור שנוכל, איזו שאלה, אנג'ל," מניח את...

אנג'לינה ניגשת אלי כאילו הערב ממשיך. ולמה שיעצור? הילדים ישנים, הטלוויזיה סתמה, הצעצועים מסודרים. אישית הנחתי את הצעצוע הסורר האחרון...

בהתחלה חשבתי שאני לא כותב כי אני עסוק עם כל העניין של ה קהילה . אבל בימים אחרונים הבנתי שאני לא כותב כי אני מלא, שואף ומסור למטרה. מטרה ...