Followers
Archives
- March 2016 (1)
- February 2016 (2)
- January 2016 (4)
- December 2015 (3)
- November 2015 (3)
- October 2015 (2)
- September 2015 (5)
- August 2015 (3)
- July 2015 (7)
- June 2015 (5)
- January 2014 (3)
- December 2009 (1)
Categories
רשומות פופולריות
-
אז אחרי שרקדנו, התחרמנו ואפילו הזדווגנו באחת הפינות החשוכות של מועדון; אחרי שעשינו עוד סיבוב ברכב ובסוף החלטנו להשאירו בחניה ולחזור במוני...
-
בסוף נכנסתי לאחד המקלטים של האגודה כדי לאמץ חתול. לא היה אכפת לי המין, אבל התעקשתי על גור קטן ככל האפשר. נואשתי מלקוות שאשתי תחזור בה ות...
-
אני זוכר ילדה קצת מפוחדת, קצת אמיצה, קצת חכמה וקצת טיפשה. קצת ממי שהיא היום וקצת ממי שהייתה לפניי. אצבעותיה אחזו בידי בחוזקה, ולמרות שיד...
-
מביט ממרחק של נשימה על החיים שחייתי עד כה. הם לא קצרים ולא ארוכים, אפילו בשביל חייל. איני מוכן למות עדיין, אבל ראיתי די וחוויתי מספיק כד...
-
לפני שש שנים, כשחייתי בבקתה רעועה על חשבון צבא הגנה לישראל, אננה ואני ישבנו על הגג של הבית שלי. באותה תקופה עדיין לא ידעתי מה צופה לי ה...
-
הזמרת הזאת חברה בארגון "בצלם" שמקבל מימון מארגון אנטישמי ואף הגיש לשופט גולדסטון נתונים שגויים, בעקבותיהם מדינת ישראל וחיילי צה...
-
זה בערך הפוסט העשירי שאני מנסה לכתוב. כותב מוחק כמו אידיוט. נרתמתי לעניין של הקהילה בכל כוחותיי. כל האנרגיות שלי מופנות למקום אחד. אין ל...
-
"אוח, תינוקי, אתה ילד רע," לוחשת באוזני כשאני מעביר את ידי על ישבנה המוצק והזעיר כמו שאני אוהב. הילדים מורחים על פניהם את ה...
-
היא מחדירה את אצבעות כף ידה לתוך כף ידי, כורכת אותן סביב אצבעותיי. "בוא, תינוקי", לוחשת ומובילה אותי, ההולך אחריה משל הייתה מע...
-
סיכום אחרון, תדרוך קצר, המדים מצטיירים כצלליות מול הפנסים. החשכה – בת לוויה נאמנה, לפעמים מושיעה, לפעמים משלה – מכתרת את החבורה, מאגפת מ...
BlogRoll
-
-
ככה מייצרים זכרונות...4 years ago
-
כתובת מעבר7 years ago
-
עשרים ואחת ביוני8 years ago
-
בין מורשת לדת8 years ago
-
פוסט שלום8 years ago
-
כל ההתחלות על הסוף9 years ago
-
ככה לא קובעים דייט9 years ago
-
ארוחה עסקית9 years ago
-
Awareness9 years ago
:My friends said
Tuesday, December 15, 2009
ואני חשבתי שחלף לי. אני חשבתי שעבר. אני חשבתי שהכל עניין של עצמה. ומה עצום יותר מאהבה?
ניצב מעליה על ברכיי. מאונן מעל שדיה. סוטר לפניה פעם אחת ואז בפעם שנייה. דורש שתזיין את עצמה עם האצבעות ותלקק. אני חייב לראות.
מניף את מרפקה. היא נחנקת על כף ידה שחודרת את גרונה בפתאומיות. דמעות פורצות מעיניה אבל אני דורש שוב ומהתחלה. לא טוב. היא מפשלת. היא נוגעת בפרח שלה בקלילות, אני יודע, מבלי לסובב את פניי. אני מאולף. יש לי עיניים על המפרקת. יש לי נשימה במקומות בהם נחנקים אחרים. אני צייד.
אני ניצב מעליה. ברכיי פשוקות
מצדדיה. גופה הקטן ביניהן. אני מאונן. היא בוכה. כי לא מספיק, כי אני רוצה יותר. אני
מכה בשדיה פעם אחת ואז נוספת, ואז לא יכול לעצור. היא צועקת. אני מסמיך יד אחת
לראשה ואת ההיא שנוטשת את הזין, על שפתיה. שששש... לא יפה, לוחש, ביקשתי שתסתמי
פעם אחת, פעם שלישית לא תהיה.
היא מזיינת את עצמה עכשיו. אני
מרגיש את הכאב שלה כשמתבלבלת בין הידיים. דוחפת אותן עמוק לתוך גרונה ומקיאה על
עצמה. היא נבוכה, מחפשת מגבת. אני מאונן מהר יותר, אוסף את שיערה ומלביש את הגרון
שלה על הזקפה. היא לא יכולה לזוז. היא לא יכולה להתנגד. מצדי שתקיא לי על הביצים. מצדי
ש... הו אלוהים זה טוב כל כך!
עודי רועד. היא מנקה אותי בלשונה. ידי
הרפויה ניתקת משיערה. היא מצמידה את שפתיה אל העין ומוצצת את השאריות. אני מניח
אותה מעליי ואז מתחרט ומעביר אותה לשכב לידי. אני חייב לקום. לבעוט בדלת, בעצמי, בשרפרף.
אני חייב להיזכר שאני כלב שאולף להרוג רק את אלו שאת דמם אני מריח בלילות ושאם
אשגה, יכבלו אותי למיטה. כי הם פוחדים מהמפלצות שהם יוצרים בעצמם, כי לו הייתי
אמסטף היו יורים בי... ונגמר.
"מאסטר," לוחשת, "תודה."
"בבקשה," משיב מוכנית.
ואחרי שמבין, בולע אותן אחת אחת. וכשלא
יכול יותר... יוצא לסיבוב משוריינים. אני אולפתי לא לכאוב גם כשאין כואב יותר
מלאהוב.
0 comments:
Post a Comment
אשמח לקרוא מה אתם חושבים על מה שכתבתי.