רשומות פופולריות
-
אז אחרי שרקדנו, התחרמנו ואפילו הזדווגנו באחת הפינות החשוכות של מועדון; אחרי שעשינו עוד סיבוב ברכב ובסוף החלטנו להשאירו בחניה ולחזור במוני...
-
בסוף נכנסתי לאחד המקלטים של האגודה כדי לאמץ חתול. לא היה אכפת לי המין, אבל התעקשתי על גור קטן ככל האפשר. נואשתי מלקוות שאשתי תחזור בה ות... -
אני זוכר ילדה קצת מפוחדת, קצת אמיצה, קצת חכמה וקצת טיפשה. קצת ממי שהיא היום וקצת ממי שהייתה לפניי. אצבעותיה אחזו בידי בחוזקה, ולמרות שיד...
-
מביט ממרחק של נשימה על החיים שחייתי עד כה. הם לא קצרים ולא ארוכים, אפילו בשביל חייל. איני מוכן למות עדיין, אבל ראיתי די וחוויתי מספיק כד...
-
לפני שש שנים, כשחייתי בבקתה רעועה על חשבון צבא הגנה לישראל, אננה ואני ישבנו על הגג של הבית שלי. באותה תקופה עדיין לא ידעתי מה צופה לי ה...
-
הזמרת הזאת חברה בארגון "בצלם" שמקבל מימון מארגון אנטישמי ואף הגיש לשופט גולדסטון נתונים שגויים, בעקבותיהם מדינת ישראל וחיילי צה...
-
זה בערך הפוסט העשירי שאני מנסה לכתוב. כותב מוחק כמו אידיוט. נרתמתי לעניין של הקהילה בכל כוחותיי. כל האנרגיות שלי מופנות למקום אחד. אין ל...
-
"אוח, תינוקי, אתה ילד רע," לוחשת באוזני כשאני מעביר את ידי על ישבנה המוצק והזעיר כמו שאני אוהב. הילדים מורחים על פניהם את ה... -
היא מחדירה את אצבעות כף ידה לתוך כף ידי, כורכת אותן סביב אצבעותיי. "בוא, תינוקי", לוחשת ומובילה אותי, ההולך אחריה משל הייתה מע...
-
סיכום אחרון, תדרוך קצר, המדים מצטיירים כצלליות מול הפנסים. החשכה – בת לוויה נאמנה, לפעמים מושיעה, לפעמים משלה – מכתרת את החבורה, מאגפת מ...
BlogRoll
-
-
ככה מייצרים זכרונות...4 years ago
-
כתובת מעבר7 years ago
-
עשרים ואחת ביוני8 years ago
-
בין מורשת לדת8 years ago
-
פוסט שלום8 years ago
-
כל ההתחלות על הסוף9 years ago
-
ככה לא קובעים דייט9 years ago
-
ארוחה עסקית9 years ago
-
Awareness9 years ago
Wednesday, August 12, 2015
מחבק אותה אלי. היא מחדירה את אצבעותיה לפי. אני
מוצץ אותן. היא נאנחת. יש בה משהו מתוק ומתמסר כשפניה שקועות בשקע של צווארי. ועוד
יותר כשאני מחליק אותה מטה וחודר אליה בבת אחת.
היא צועקת, טורפת את האוויר בידיה עד שמוצאת
להן אחיזה בחזי, נתמכת בי ונאנחת. היא נעה אתי עכשיו. אנחותיה משתלבות בשלי. אצבעותיה
מתפזרות, פעם לופתות את זרועותיי, פעם את חזי. יש בה משהו פראי שמסרב להתמסר. נעים
לי כשהיא מנסה לשרוט אותי ולמרות שמעולם לא הגבלתי, מבקשת רשות לגמור.
אנחנו גומרים יחד. היא מכנה אותי "מאסטר",
בין אנחה לאנחה. מתנשמת בכבדות. שואלת אותי אם טוב לי ואם אני מאושר. מלטפת את
ראשי ואת פניי. שוב מבקשת רשות, הפעם לקום, וניגשת למקלחת.
יש בה משהו שאני לא מסוגל להסביר בריח של תותים
וניחוח של דשא טרי שנקצר. אני מתפלש בה, נרדם בתוכה ושוכח.
היא מושחת אותי בשמנים שהכינה ומנקה את גופי.
"טוב לך, תינוקי?" שואלת ומעבירה את
המטלית על חלציי.
טוב לי, אנג'ל, כמעט כואב, כי עכשיו עומד לי
בלב.
בסוסעץ של יורם קניוק, אינו מתחתן עם אהובתו
כדי לאפשר לעצמו להציע לה נישואין בכל בוקר מחדש. אנחנו לא יכולנו להתחתן כי היא
ערביה ואני יהודי. גם אני מציע לה בכל בוקר מחדש ולפעמים משפשף את העיניים כשהיא
מסכימה.
0 comments:
Post a Comment
אשמח לקרוא מה אתם חושבים על מה שכתבתי.