Clotted blood: כשהערב ממשיך גם אחרי שאני פוקח את עיניי

אנג'לינה ניגשת אלי כאילו הערב ממשיך. ולמה שיעצור? הילדים ישנים, הטלוויזיה סתמה, הצעצועים מסודרים. אישית הנחתי את הצעצוע הסורר האחרון בארגז וגלגלתי אותו לתוך הארון. עכשיו צריך לנער את השטיח, להאכיל את הסנאים כדי שלא ילעסו את המושב של האופניים, ולהתנשק עם החתולים, במיוחד עם טאקו הקטנה והמופרעת ששוב התיישבה על השיש.

אני מניד את ראשי לצדדים ואומר לה: "אי אי אי! מה את עושה שם? את לא מתביישת?" והיא פוקחת אלי זוג עיניים עגולות לחלוטין בצבע צהוב לא מוגדר, בורחת ומשתחלת (כבר בקושי) מתחת לספה.

אנג'לינה צוחקת. מעבירה את האצבע המורה על הזרוע שלי ונושכת את העור המתברווז והמתרגש לקראת נשיכתה. ואולי הערב ממשיך בכל זאת? אני מסתכל על השטיח הלא מנוער, ועל החלון שמעברו, בחשכה, סנאים מורעבים לועסים את המושב של האופניים שלה (!).

היא דוחפת אותי אל הכורסה. שני החתולים עטים עלי, כי כשבעלבית מתיישב, בעלבית מלטף. אסור לבעלבית לעשות "שום-דבר". הקטנה מגרגרת מיד, הגדול גבר אמיתי שלא מראה רגשות, ולכן רק מתיישב על חזי ומניח כף אחת על אפי. הם נראים כאילו היו שם עוד לפני שאשתי הפילה אותי על הכורסה ולפני שנשכה את זרועי ובדקה בעין מנוסה את התפיחה במכנסיי.

"שו!" נוזפת בהם אנג'לינה, "הלילה התינוקי הזה שלי!"

להם ה"שו" שלה לא מזיז, אבל אצלי הכל זז למשמע כל מה שאמרה אחר כך.

"שלך..." לוחש, ונלחם בעיניי שמתעקשות להתגלגל אל מאחורי העורף, "אך ורק שלך."

נכון שאתם לא באמת רוצים לשמוע את הפרטים החמים? אבל היו וגם היו. היה רגע שצעקתי כמו משוגע שאני לא רוצה לגמור, כי לא היה דבר שרציתי יותר מלשפוך את התשוקה שהצטברה בי אחרי שעינתה אותי על הכורסה בנשיקות קטנות ומתוקות, בריקוד מדהים מול עיניי ובסטריפטיז שרק הבעלבתים זוכים לו (ההם שמשתייכים למאפיה האיטלקית). החתולים ישבו מבועתים בפינה של הספה ועקבו אחריה לא רק בעיניהם אלא גם בראשם, ואף ליוו את תנועות גופה במנוד אוזניים. בעצם, גם אני עקבתי אחריה לא רק בעיניי אלא גם בראשיי, בשניהם.

"את יודעת שאת האישה הכי משוגעת בעולם?" שאלתי אחרי שחלקה אתי תוך כדי נשיקה את התשוקה, אותה ינקה ממני עד הטיפה האחרונה, "עוד לא החלטתי אם את גן העדן שלי או הגיהינום."

"אני?" חייכה, התיישבה עלי והחדירה אותי, המתעורר מעבר לאפשרי, לתוכה, "אני עושה רק את מה שהבעלבית רוצה."

בחיי. אין לי מושג איפה אני נגמר ואיפה היא מתחילה. יש לי כמה הסתייגויות לגבי הבעלביתיות שלי מול החתולים, ובטח שמול אשתי. אבל מה זה חשוב מי החשוב? העיקר שהיא שוב שלחה אותי לגן העדן והחזירה אותי ליום נוסף של כוכבים בעיניים.

דווקא עבר עלי יום קשה, מטורף ממש, ומזל שכל מי שחלפתי על פניו, העיר שנובע ממני אור מיוחד ושאולי כדאי לסדר לי ימים מטורפים כאלה לעיתים יותר קרובות.

לגבי הימים אני לא יודע, אבל אם הם יבואו אחרי הלילות, אז אני מוכן!!!

אפרופו הדביקות: לא אחסוך מכם אותה גם עכשיו. כשהתעוררתי, הייתי כבר במיטה. אני לא זוכר כיצד עברתי אליה, אני גם לא זוכר מתי ניקתה אותי בשמנים ובמגבת רטובה. הרחתי את הניחוח האהוב והמרגיע כשהמבקרות הקבועות – ג'נין ולבנון – שוב קרעו את עיניי לרווחה. היא שכבה על חזי. כרכתי את אצבעותיי סביב פרק כף ידה, ניתקתי אותו ממקומו והנחתי את ידה על שפתיי. "הישארי שלי, הלילה," חשבתי לעצמי. והיא אמרה בקול ערני ובהגייה אפופת שינה: "אני שלך, תינוקי, לתמיד."

האם קראה את מחשבותיי? לא באמת. היא מכירה אותי ויודעת שכשאני אוחז בפרק כף ידה באצבעותיי, פורש את אצבעותיה על פניי ועוצם את עיניי, אני מבטיח ומבטח שלהבדיל מכל מה שאבדתי בחיי, אותה לא אאבד לעולם.

Clotted blood

Between the Wars

Followers

Archives

Categories

רשומות פופולריות

BlogRoll

:My friends said

כשהערב ממשיך גם אחרי שאני פוקח את עיניי

0 comments:

Post a Comment

:Email Subscribe Form