Followers

רשומות פופולריות

:My friends said

Friday, November 27, 2015

(1) אכתוב על הקבוצה הרוסית כי חיי משתנים עכשיו ואני לא יכול לכתוב על עצמי. מחייך פה קצת. וקצת לא. מסתכל מעבר לחלון, מתעכב על ישראבלוג, ועל כל האפשרויות שהיו פרושות לפניי, אותן לא מימשתי בגלל שנסגר ואז נפתח ושוב נסגר. וכך סגר בפניי את האשנב החד פעמי לכתוב על עצמי, כי אבדתי בו אמון, ועכשיו מאוחר מדי. מאוחר מדי להיות קיים.
Tuesday, November 10, 2015

אני מסתכל סביבי. הכל ארוז. חלקים ממני כבר בדרך הביתה. חלקים ממני לנצח יישארו כאן. חייל יהודי שהיה קצת חייל אמריקאי ונשוי לערביה. אבא לשישה ילדים (בינתיים) ובעל לשלוש נשים. לשתיים מהן, לשעבר. אני עוד אחזור לכאן לפי החוזה ואטוס מעל האוקיינוס פעמים אינספור במהלך השנים הקרובות, אבל לא כאדם חופשי אלא כרכוש של צה"ל. ואין שמח ממני על כך. אני מתגעגע ל"צ" המקועקעת על נשמתי, לתחושה של סכנה, לייעוד ולהבנה שאין לי ארץ אחרת, גם אם באחרת היה לי טוב יותר.
Monday, November 2, 2015

היא תופרת אותי תפר אחר תפר, מניחה את ידיה על ברכיה ואומרת:

"תינוקי, אני יודעת מה אתה מרגיש, הרי מי אם לא אני תופרת אותך בכל לילה טלאים טלאים."

"אין לי מילים," משיב, אוחז בידה וטובל את אצבעותיה בפי. "איני יודע מה קורה איתי. אני יודע מה קורע אותי. טלאים טלאים."
Back to Top