Followers
Archives
- March 2016 (1)
- February 2016 (2)
- January 2016 (4)
- December 2015 (3)
- November 2015 (3)
- October 2015 (2)
- September 2015 (5)
- August 2015 (3)
- July 2015 (7)
- June 2015 (5)
- January 2014 (3)
- December 2009 (1)
Categories
רשומות פופולריות
BlogRoll
-
נשק ו-7 באוקטובר3 weeks ago
-
-
כתובת מעבר8 years ago
-
עשרים ואחת ביוני9 years ago
-
בין מורשת לדת10 years ago
-
פוסט שלום10 years ago
-
כל ההתחלות על הסוף10 years ago
-
ככה לא קובעים דייט10 years ago
-
ארוחה עסקית10 years ago
-
Awareness10 years ago
:My friends said
Friday, November 27, 2015
(1)
אכתוב על הקבוצה הרוסית כי חיי משתנים עכשיו ואני לא יכול לכתוב על עצמי. מחייך פה
קצת. וקצת לא. מסתכל מעבר לחלון, מתעכב על ישראבלוג, ועל כל האפשרויות שהיו פרושות
לפניי, אותן לא מימשתי בגלל שנסגר ואז נפתח ושוב נסגר. וכך סגר בפניי את האשנב החד
פעמי לכתוב על עצמי, כי אבדתי בו אמון, ועכשיו מאוחר מדי. מאוחר מדי להיות קיים.
Labels:חוזר הביתה,רוסית
Tuesday, November 10, 2015
אני מסתכל סביבי. הכל ארוז. חלקים ממני כבר בדרך הביתה. חלקים ממני לנצח יישארו כאן. חייל יהודי שהיה קצת חייל אמריקאי ונשוי לערביה. אבא לשישה ילדים (בינתיים) ובעל לשלוש נשים. לשתיים מהן, לשעבר. אני עוד אחזור לכאן לפי החוזה ואטוס מעל האוקיינוס פעמים אינספור במהלך השנים הקרובות, אבל לא כאדם חופשי אלא כרכוש של צה"ל. ואין שמח ממני על כך. אני מתגעגע ל"צ" המקועקעת על נשמתי, לתחושה של סכנה, לייעוד ולהבנה שאין לי ארץ אחרת, גם אם באחרת היה לי טוב יותר.
Labels:אנג'לינה,חוזר הביתה,קליפורניה,רוסית
Monday, November 2, 2015
היא תופרת אותי תפר אחר תפר, מניחה את ידיה על
ברכיה ואומרת:
"תינוקי, אני יודעת מה אתה מרגיש, הרי מי
אם לא אני תופרת אותך בכל לילה טלאים טלאים."
"אין לי מילים," משיב, אוחז בידה
וטובל את אצבעותיה בפי. "איני יודע מה קורה איתי. אני יודע מה קורע אותי. טלאים
טלאים."