Followers
Archives
- March 2016 (1)
- February 2016 (2)
- January 2016 (4)
- December 2015 (3)
- November 2015 (3)
- October 2015 (2)
- September 2015 (5)
- August 2015 (3)
- July 2015 (7)
- June 2015 (5)
- January 2014 (3)
- December 2009 (1)
Categories
רשומות פופולריות
-
אז אחרי שרקדנו, התחרמנו ואפילו הזדווגנו באחת הפינות החשוכות של מועדון; אחרי שעשינו עוד סיבוב ברכב ובסוף החלטנו להשאירו בחניה ולחזור במוני...
-
אני שומע רעם, גם את. אני חושב שמטוסי הקרב הביסו סופסוף את אלוהי אבי ואת מאמינה שהגשם יורד גם במאי. יש משהו בגוף שלך לו אני מכור, יש משהו ב...
-
זה בערך הפוסט העשירי שאני מנסה לכתוב. כותב מוחק כמו אידיוט. נרתמתי לעניין של הקהילה בכל כוחותיי. כל האנרגיות שלי מופנות למקום אחד. אין ל...
-
הזמרת הזאת חברה בארגון "בצלם" שמקבל מימון מארגון אנטישמי ואף הגיש לשופט גולדסטון נתונים שגויים, בעקבותיהם מדינת ישראל וחיילי צה...
-
אני לא מאמין בכאלה דברים. אבל בניה נקרא על שמו של אחד מגיבוריו של המלך דוד גם אני ואליאב היה אחיו הבכור של המלך דוד
-
מביט ממרחק של נשימה על החיים שחייתי עד כה. הם לא קצרים ולא ארוכים, אפילו בשביל חייל. איני מוכן למות עדיין, אבל ראיתי די וחוויתי מספיק כד...
-
"אוח, תינוקי, אתה ילד רע," לוחשת באוזני כשאני מעביר את ידי על ישבנה המוצק והזעיר כמו שאני אוהב. הילדים מורחים על פניהם את ה...
-
אני זוכר ילדה קצת מפוחדת, קצת אמיצה, קצת חכמה וקצת טיפשה. קצת ממי שהיא היום וקצת ממי שהייתה לפניי. אצבעותיה אחזו בידי בחוזקה, ולמרות שיד...
-
סיכום אחרון, תדרוך קצר, המדים מצטיירים כצלליות מול הפנסים. החשכה – בת לוויה נאמנה, לפעמים מושיעה, לפעמים משלה – מכתרת את החבורה, מאגפת מ...
-
בסוף נכנסתי לאחד המקלטים של האגודה כדי לאמץ חתול. לא היה אכפת לי המין, אבל התעקשתי על גור קטן ככל האפשר. נואשתי מלקוות שאשתי תחזור בה ות...
BlogRoll
-
-
ככה מייצרים זכרונות...5 years ago
-
כתובת מעבר7 years ago
-
עשרים ואחת ביוני9 years ago
-
בין מורשת לדת9 years ago
-
פוסט שלום9 years ago
-
כל ההתחלות על הסוף9 years ago
-
ככה לא קובעים דייט9 years ago
-
ארוחה עסקית9 years ago
-
Awareness9 years ago
:My friends said
Showing posts with label קליפורניה. Show all posts
Showing posts with label קליפורניה. Show all posts
Tuesday, November 10, 2015
אני מסתכל סביבי. הכל ארוז. חלקים ממני כבר בדרך הביתה. חלקים ממני לנצח יישארו כאן. חייל יהודי שהיה קצת חייל אמריקאי ונשוי לערביה. אבא לשישה ילדים (בינתיים) ובעל לשלוש נשים. לשתיים מהן, לשעבר. אני עוד אחזור לכאן לפי החוזה ואטוס מעל האוקיינוס פעמים אינספור במהלך השנים הקרובות, אבל לא כאדם חופשי אלא כרכוש של צה"ל. ואין שמח ממני על כך. אני מתגעגע ל"צ" המקועקעת על נשמתי, לתחושה של סכנה, לייעוד ולהבנה שאין לי ארץ אחרת, גם אם באחרת היה לי טוב יותר.
Labels:אנג'לינה,חוזר הביתה,קליפורניה,רוסית
Friday, January 17, 2014
שבועיים אחרי שאנחנו מגיעים לקליפורניה, אני מועבר
לברסטו. אלה לא היו התכניות. הייתי אמור להגיע למכללה צבאית בקנזס. הייתי אמור
להגיע לשם בסוף אוגוסט. אבל הכל השתבש. אמריקאים הבטיחו לתקוף בסוריה, הסורים
הבטיחו לתקוף אותנו בתגובה. הקורס שנלחמתי עליו ירד לטמיון. כולם היו מתוחים, כולם
היו עצבניים. העולם שלי נתקע בין שמיים לארץ. תגיד תודה שאישרו לך, יש עכשיו המון
פיטורים ואתה קיבלת הטבה. כן, קיבלתי, אבל לא קיבלתי, כי בסוף אני נשאר, ממתין על
הגבול לתשובה הסורית למתקפה האמריקאית. בחדשות הודיעו שאזרחי המדינה הורגים אחד את
השני בתחנות לחילוקי מסכות אב"כ. עד שאובמה יחליט, לסורים כבר לא יישאר במי
לנקום. אנחנו נהרוג זה את זה. אבל אני חייב לעבור את הקורס המובטח בנושא רה-ארגון.
אני חייב כי אנחנו מצטמצמים. יהיה צבא קטן, יהיו רובוטים, שולחן החול יוחלף במסך, מרגלים
במזל"טים, האויב בהדמיה. בפעם הבאה לא ישלחו את חיר"ם להתפרק לפיסות של
עור, שיער ואיברים בג'נין, כי לא יהיה צורך בכך.