My photo

הייתי כותב ש"אני מאוהב!", אבל אני חושש שזה כבר לא סוד. 

Followers

רשומות פופולריות

:My friends said

Showing posts with label חברים. Show all posts
Showing posts with label חברים. Show all posts
Friday, September 25, 2015

במידה רבה ומעוותת משהו אני מרוצה מהפעלתנות שנחתה עלי מכורח הנסיבות. חוסר שינה כרוני, עיסוק מתמיד בחיים של אחר, תחושה של נוכחות ואחריות מצילת חיים. לא הייתי מתנגד לשידורים חוזרים לולי חיים אמיתיים היו תלויים בי ולולי לרוב בחיי זה נגמר במוות ובחוסר היכולת שלי, למרות האגרופים שאני מניף לכיוון השמיים, לשנות את המצב. הפעם נדמה לי (אופטימיות זהירה) שהצליח לי. תותח חוזר לעצמו לאט אבל בטוח. הוא אוכל, נהנה במיוחד מהפשטידות שאני אופה לו ושבהתחלה נראו לא מספקות, אבל לאחר התייעצות עם תזונאית חתולים (מי היה מאמין שקיים כזה דבר) כשהתחלתי להמיס לתוכן אוכל יבש, שמחירו עולה על מחיר קוויאר שחור, הוא העלה במשקלו.

Tuesday, January 7, 2014

הרבה דברים השארנו בארץ: חברים, הורים, אני אפילו השארתי ילדים מנישואי הקודמים. וגינה – הבייבי שלי, שהתחילה מעץ לימון אותו קיבלתי במתנה כשהחלטתי שמשפחה נוספת כבר לא אבנה ולכן עדיף לי אם אחיה תחת עץ דקל באי בודד. אז עץ דקל לא, גם אי בודד לא ממש, אבל קרקע מבודדת בשולי מושב צפוני נידח ועץ לימון קטן, השתלבו היטב בבידוד החברתי שכפיתי על עצמי. יחד עם הקרקע המבודדת הגיע גם שכן מבודד בשם ולנטין. שמו אמנם לא הופיע בחוזה מכירה אבל כשהגעתי כדי לשתול את העץ, הוא כבר ניצב שם, מתלונן על כאבי גב ומסביר היכן ואיך צריך לשתול אותו, איזה בית כדאי לבנות על הקרקע, איפה לקנות מצרכי מזון ומי מבין החנוונים הסמוכים הוא רמאי. וכך, ולנטין ועץ הלימון, הפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף העתידי שלי, סביבו עם הזמן הרכבתי במו ידיי בית בן שלוש קומות, טיפחתי גינה יפהפייה, למדתי את רזי החקלאות לחקלאי חובב, ואפילו בניתי משפחה חדשה, יציבה, חמה ואוהבת. בין ולנטין לביני מיד נוצר ליין של סחר חליפין: אני רקחתי ריבות מפירות העונה וחלקתי עמו והוא זיקק אלכוהול נהדר ותמיד לקח אותי בחשבון. במקביל, כמובן, החלפנו בינינו שתילים וייחורים וטיפים ואפילו תולעים, ואם אחד מאתנו נאלץ להיפרד מגינתו לתקופה ממושכת, השני שם עין על הטפטפות ועל המזיקים. עם הזמן גיליתי שבתוך היהודי האדמוני והמתלונן-תמיד, הציני שלא הניח לאף פגם של הסובבים אותו לחמוק מלשונו השנונה ומעינו החדה עד כאב, שוכנת נשמה של כלב נאמן. הוא מעולם לא סירב לאף אחת מבקשותיי ולהבדיל מבשאר העולם ה"פגום והנלעג" תמיד ראה בי רק את הטוב שמעטים שמים לב אליו. הגודל שלי לא הרתיע אותו, הקעקועים לא עוררו בו סטיגמות, מהפירסינגים הוא התעלם וזה שאשתי ערבייה עניין את הסבתא שלו, אם בכלל.
Back to Top