Followers
Archives
- March 2016 (1)
- February 2016 (2)
- January 2016 (4)
- December 2015 (3)
- November 2015 (3)
- October 2015 (2)
- September 2015 (5)
- August 2015 (3)
- July 2015 (7)
- June 2015 (5)
- January 2014 (3)
- December 2009 (1)
Categories
רשומות פופולריות
-
סיכום אחרון, תדרוך קצר, המדים מצטיירים כצלליות מול הפנסים. החשכה – בת לוויה נאמנה, לפעמים מושיעה, לפעמים משלה – מכתרת את החבורה, מאגפת מ...
-
היא תופרת אותי תפר אחר תפר, מניחה את ידיה על ברכיה ואומרת: "תינוקי, אני יודעת מה אתה מרגיש, הרי מי אם לא אני תופרת אותך בכל ליל...
-
מביט ממרחק של נשימה על החיים שחייתי עד כה. הם לא קצרים ולא ארוכים, אפילו בשביל חייל. איני מוכן למות עדיין, אבל ראיתי די וחוויתי מספיק כד...
-
אני לא מאמין בכאלה דברים. אבל בניה נקרא על שמו של אחד מגיבוריו של המלך דוד גם אני ואליאב היה אחיו הבכור של המלך דוד
-
בסוף נכנסתי לאחד המקלטים של האגודה כדי לאמץ חתול. לא היה אכפת לי המין, אבל התעקשתי על גור קטן ככל האפשר. נואשתי מלקוות שאשתי תחזור בה ות...
-
"בסוף השבוע הקרוב נוכל לעשות את זה שוב?" שואלת, וטומנת את ראשה בירכיי. "ברור שנוכל, איזו שאלה, אנג'ל," מניח את...
-
כל מי שמגיב דרך דיסקוס יכול לקבוע הגדרות כדי לקבל אך ורק את התגובות שממוענות אליו ספציפית (כמו שזה קורה בישרא). ככה :
-
אני זוכר ילדה קצת מפוחדת, קצת אמיצה, קצת חכמה וקצת טיפשה. קצת ממי שהיא היום וקצת ממי שהייתה לפניי. אצבעותיה אחזו בידי בחוזקה, ולמרות שיד...
-
מגע שפתייך על פניי מותיר שובל של לחות ותשוקה בשוליים. יש בך דבר-מה בפניו איני מסוגל לעמוד. דבר-מה ממכר, רך ומלטף. כשאת מחככת את לחייך בל...
-
היא קושרת את עיניי כדי ללמד אותי לעשות אהבה במילים. כפתורים נפרמים, פרטי לבוש נוחתים על הרצפה, האריג נוגע ברגלי. שיניה אוחזות בשפתי התחת...
BlogRoll
-
-
בדידות בצמרת2 years ago
-
כתובת מעבר6 years ago
-
פרידה, והצורך בצורך6 years ago
-
-
-
ורד לבן / פרק שני8 years ago
-
Permission to be bold?8 years ago
-
האביב הגיע לדיסקוס!8 years ago
-
בין מורשת לדת8 years ago
:My friends said
Friday, January 17, 2014
שבועיים אחרי שאנחנו מגיעים לקליפורניה, אני מועבר
לברסטו. אלה לא היו התכניות. הייתי אמור להגיע למכללה צבאית בקנזס. הייתי אמור
להגיע לשם בסוף אוגוסט. אבל הכל השתבש. אמריקאים הבטיחו לתקוף בסוריה, הסורים
הבטיחו לתקוף אותנו בתגובה. הקורס שנלחמתי עליו ירד לטמיון. כולם היו מתוחים, כולם
היו עצבניים. העולם שלי נתקע בין שמיים לארץ. תגיד תודה שאישרו לך, יש עכשיו המון
פיטורים ואתה קיבלת הטבה. כן, קיבלתי, אבל לא קיבלתי, כי בסוף אני נשאר, ממתין על
הגבול לתשובה הסורית למתקפה האמריקאית. בחדשות הודיעו שאזרחי המדינה הורגים אחד את
השני בתחנות לחילוקי מסכות אב"כ. עד שאובמה יחליט, לסורים כבר לא יישאר במי
לנקום. אנחנו נהרוג זה את זה. אבל אני חייב לעבור את הקורס המובטח בנושא רה-ארגון.
אני חייב כי אנחנו מצטמצמים. יהיה צבא קטן, יהיו רובוטים, שולחן החול יוחלף במסך, מרגלים
במזל"טים, האויב בהדמיה. בפעם הבאה לא ישלחו את חיר"ם להתפרק לפיסות של
עור, שיער ואיברים בג'נין, כי לא יהיה צורך בכך.
Tuesday, January 7, 2014
הרבה דברים השארנו בארץ: חברים, הורים,
אני אפילו השארתי ילדים מנישואי הקודמים. וגינה – הבייבי שלי, שהתחילה מעץ לימון
אותו קיבלתי במתנה כשהחלטתי שמשפחה נוספת כבר לא אבנה ולכן עדיף לי אם אחיה תחת עץ
דקל באי בודד. אז עץ דקל לא, גם אי בודד לא ממש, אבל קרקע מבודדת בשולי מושב צפוני
נידח ועץ לימון קטן, השתלבו היטב בבידוד החברתי שכפיתי על עצמי. יחד עם הקרקע המבודדת הגיע גם שכן מבודד בשם ולנטין. שמו אמנם לא הופיע בחוזה מכירה אבל כשהגעתי
כדי לשתול את העץ, הוא כבר ניצב שם, מתלונן על כאבי גב ומסביר היכן ואיך צריך
לשתול אותו, איזה בית כדאי לבנות על הקרקע, איפה לקנות מצרכי מזון ומי מבין
החנוונים הסמוכים הוא רמאי. וכך, ולנטין ועץ הלימון, הפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף
העתידי שלי, סביבו עם הזמן הרכבתי במו ידיי בית בן שלוש קומות, טיפחתי גינה
יפהפייה, למדתי את רזי החקלאות לחקלאי חובב, ואפילו בניתי משפחה חדשה, יציבה, חמה
ואוהבת. בין ולנטין לביני מיד נוצר ליין של סחר חליפין: אני רקחתי ריבות מפירות
העונה וחלקתי עמו והוא זיקק אלכוהול נהדר ותמיד לקח אותי בחשבון. במקביל, כמובן, החלפנו
בינינו שתילים וייחורים וטיפים ואפילו תולעים, ואם אחד מאתנו נאלץ להיפרד מגינתו
לתקופה ממושכת, השני שם עין על הטפטפות ועל המזיקים. עם הזמן גיליתי שבתוך היהודי
האדמוני והמתלונן-תמיד, הציני שלא הניח לאף פגם של הסובבים אותו לחמוק מלשונו
השנונה ומעינו החדה עד כאב, שוכנת נשמה של כלב נאמן. הוא מעולם לא סירב לאף אחת
מבקשותיי ולהבדיל מבשאר העולם ה"פגום והנלעג" תמיד ראה בי רק את הטוב
שמעטים שמים לב אליו. הגודל שלי לא הרתיע אותו, הקעקועים לא עוררו בו סטיגמות, מהפירסינגים
הוא התעלם וזה שאשתי ערבייה עניין את הסבתא שלו, אם בכלל.
Sunday, January 5, 2014
אנג'לינה נכנסת לחדר העבודה. אני שוקד על
היטל גלילי מסובך במיוחד. היא מניחה כוס קפה מהביל מתחת למכשיר פקסימיליה, כי זה
המקום הפנוי היחיד, ואוספת משם כוס ריקה.
היא: תינוקי, כשהיית קטן, היה לך Chickenpox?