Clotted blood: אם תרצו, אין זאת אגדה (1)

:My friends said

הזמרת הזאת חברה בארגון "בצלם" שמקבל מימון מארגון אנטישמי ואף הגיש לשופט גולדסטון נתונים שגויים, בעקבותיהם מדינת ישראל וחיילי צה"ל הואשמו בפשעים נגד האנושות. היא חברה בארגון שבאופן אובססיבי מעוות את האמת מול העולם, ולמרות השאילתות הרבות של עיתונאים שמעמידים אותו על "טעויותיו", אינו מטריח את עצמו אפילו לענות. היא חברה בארגון שבגללו קציני צה"ל שנלחמו וסיכנו את חייהם עבור ילדיה ונכדיה, לא יכולים לרדת מהמטוס בלונדון, פן יכלאו. הזמרת הזאת חברה בארגון שמשווה את חיילי צה"ל לפשיסטים. את חיילי צה"ל שנכנסים לבניינים ממולכדים רגלית כדי לא לפגוע באכלוסיה הלא לוחמת, למרות שהיה ניתן לעשות את זה מהאוויר. היא חברה בארגון שטוען שחיו של ילד פלסטיני יקרים יותר מחיו של חייל צה"ל, יקרים יותר מחייהם של ילדיו ושל אשתו. היא חתומה על עצומה בעד חברת כנסת זועבי שדרשה להסיר מזועבי את כל ההאשמות על השתתפותה במשט של אנשי אלקעידה וחמאס שתקפו באכזריות את חיילי צה"ל. מבחינתה של הזמרת הזאת זה בסדר גמור לזרוק חייל צה"ל מגובה של שני מטרים, מסיפון העליון אל התחתון של אוניית מחבלים, לדקור אותו בסכינים, ולהכות בו בלום ברזל. הזמרת הזאת שכחה שגם לחיילי צה"ל יש משפחות וילדים ושגם הם בני אדם. ושכשדוקרים אותם, פורץ מהם דם, ושכשזורקים אותם מסיפון, עצמותיהם נשברות*. היא שכחה שהם לא רק מדים ודרגות, אלא בני אדם. שהם מגנים עליה ועל המדינה בשפתה היא שרה. ואף מקשיבים לקולה כדי לאזור כוחות. כדי במקומות, מהם לא כולם חוזרים, לזכור, ולהזכיר לעצמם שיש להם בית.

אין לי מושג אם היא ימנית או שמאלנית, ואין זה משנה, אבל אני יודע שהיא לא חברה שלי. כי אנשים כמוה, ורק הם, גורמים לי, האתיאיסט, חסר הדת, להפנות את פניי השמימה ולבקש מההוא, שבקיומו איני מאמין, שישמור אותי מחבריי.

פעם החשבתי את עצמי לשמאלני, נישאתי לערביה ועמדתי על כך שילדינו יכירו בלאום של שנינו ויחליטו על דתם בבוא הזמן. השתניתי. אני מוקף באויבים מבחוץ ומבפנים. פעם למדינה שלי, הבוערת תחת רגליי, לא היה תחליף בגלל האנשים שבה. אבל הם הפכו לקאפו של מפעל חיי, המסגירים אותי לידי אויביי. האנשים האלה מחשיבים את עצמם לכל הטוב והיפה של המדינה למענה אני נלחם, ואותי מכנים בשמות גנאי. הם מציעים לי לשתות ציאניד, אומרים שאני ושכמותי יצאנו מהחורים ושאני החלק הרקוב של עם ישראל. הם מסגירים את שמי ואת תמונתי לארגונים שתובעים אותי על פשעי מלחמה בהאג.

באוטופיה שלי, טרם אני מסתער על חוליית מחבלים שמכוונת את המרגמות לכיוון שטח ישראל, אני מקבל מיקום מדויק היכן הטיל אמור לנחות. ואם הוא מכוון לביתם של אלו שימסרו את שמי להאג או סתם ירקו עלי רק כי פגשו אותי במדיי בזמן שאני אוסף את אשתי ממקום העבודה ויכנו אותי "יודונאצי", תחת להסתער על אותה החוליה ולסכן את חיי, אני מסובב אליה את גבי ומתקשר אל ילדיי. באוטופיה שלי אני לא צריך להגן על אויביי.

נכנס לחממה ונזכר בההיא שהשוותה בין הבוגדים לבין רקפות, בודק את הפקעות, מדבר עם החסה וזורק מילה טובה לסלקים. משתוחח אל האדמה וטובל בה את פניי. הארץ הזאת שלי כי היא נענית לי, אני מכיר כל גיד ועורק בה. היא מסעירה אותי וסופגת את דמעותיי, היא עושה אתי אהבה וחובקת את חבריי. יש לי הוכחות, הן קבורות עמוק בדם הנקרש תחת ציפורניי, ב- Clotted Blood שאני משפשף מקמטי אצבעותיי כשאני מתעורר מסיוטיי ובאמוק רץ לכיור כדי להסיר אותו מעצמי. כשאני מקשיב לילדיי שלא ראו אותי במשך שלושה חודשים של שני מבצעים, כשאני נפגש אתם אחת לשבועיים בימים רגילים, כשאני לא שם לראות כיצד צומחות שיניהם ומתחלפות, כשבכל פעם שאני יוצא מהבית הם נפרדים ממני לתמיד.

אני לא יכול לאחל להם שלא יצטרכו להלחם או להבטיח להם שזאת המלחמה האחרונה, אבל אני יכול להבטיח להם שכשבוגדיי יהפכו ל"כל הטוב והיפה" במדינה שלמענה אני נלחם, אקח אותם מכאן, לא מתוך חשש ממלחמה למען ארץ מולדתם, במהלכה הם עלולים לאבד את חייהם, אלא כדי למנוע מהם את הכאב של ההכרה בקיומו של האויב מבפנים.

אני שבור, אני מרוסק. אני רואה את שבריי מולי. לא ניתן להדביק אותי חזרה. כי חלקים ממני חסרים. הם נכתשו עד תום. כשאני מנסה להיזכר בהם, מגלגל אותם על לשוני, ומקרב את הלשון אל החיך ונוגע במקום בו פעם היה ממוקם הלב, אני מרגיש ריקנות של בגידה.

אולי הייתי צעיר מדי מכדי להבין, כאשר ויתרתי על שתי משפחות עבור מדינה אחת, שהבגידה תגיע מהמקום ממנו אין חזרה ושהאמת היא לא יותר מאגדה.

*If you prick us do we not bleed? If you tickle us do we not laugh? If you poison us do we not die? And if you wrong us shall we not revenge?

William Shakespeare

Clotted blood

Between the Wars

:Email Subscribe Form

Followers

Archives

Categories

רשומות פופולריות

BlogRoll

:My friends said

אם תרצו, אין זאת אגדה (1)