Followers
Archives
- March 2016 (1)
- February 2016 (2)
- January 2016 (4)
- December 2015 (3)
- November 2015 (3)
- October 2015 (2)
- September 2015 (5)
- August 2015 (3)
- July 2015 (7)
- June 2015 (5)
- January 2014 (3)
- December 2009 (1)
Categories
רשומות פופולריות
-
סיכום אחרון, תדרוך קצר, המדים מצטיירים כצלליות מול הפנסים. החשכה – בת לוויה נאמנה, לפעמים מושיעה, לפעמים משלה – מכתרת את החבורה, מאגפת מ...
-
היא תופרת אותי תפר אחר תפר, מניחה את ידיה על ברכיה ואומרת: "תינוקי, אני יודעת מה אתה מרגיש, הרי מי אם לא אני תופרת אותך בכל ליל...
-
מביט ממרחק של נשימה על החיים שחייתי עד כה. הם לא קצרים ולא ארוכים, אפילו בשביל חייל. איני מוכן למות עדיין, אבל ראיתי די וחוויתי מספיק כד...
-
אני לא מאמין בכאלה דברים. אבל בניה נקרא על שמו של אחד מגיבוריו של המלך דוד גם אני ואליאב היה אחיו הבכור של המלך דוד
-
בסוף נכנסתי לאחד המקלטים של האגודה כדי לאמץ חתול. לא היה אכפת לי המין, אבל התעקשתי על גור קטן ככל האפשר. נואשתי מלקוות שאשתי תחזור בה ות...
-
"בסוף השבוע הקרוב נוכל לעשות את זה שוב?" שואלת, וטומנת את ראשה בירכיי. "ברור שנוכל, איזו שאלה, אנג'ל," מניח את...
-
כל מי שמגיב דרך דיסקוס יכול לקבוע הגדרות כדי לקבל אך ורק את התגובות שממוענות אליו ספציפית (כמו שזה קורה בישרא). ככה :
-
אני זוכר ילדה קצת מפוחדת, קצת אמיצה, קצת חכמה וקצת טיפשה. קצת ממי שהיא היום וקצת ממי שהייתה לפניי. אצבעותיה אחזו בידי בחוזקה, ולמרות שיד...
-
מגע שפתייך על פניי מותיר שובל של לחות ותשוקה בשוליים. יש בך דבר-מה בפניו איני מסוגל לעמוד. דבר-מה ממכר, רך ומלטף. כשאת מחככת את לחייך בל...
-
היא קושרת את עיניי כדי ללמד אותי לעשות אהבה במילים. כפתורים נפרמים, פרטי לבוש נוחתים על הרצפה, האריג נוגע ברגלי. שיניה אוחזות בשפתי התחת...
BlogRoll
-
-
בדידות בצמרת2 years ago
-
כתובת מעבר6 years ago
-
פרידה, והצורך בצורך6 years ago
-
-
-
ורד לבן / פרק שני8 years ago
-
Permission to be bold?8 years ago
-
האביב הגיע לדיסקוס!8 years ago
-
בין מורשת לדת8 years ago
:My friends said
Thursday, February 25, 2016
אני לא מאמין בכאלה דברים. אבל
בניה נקרא על שמו של אחד מגיבוריו
של המלך דוד
גם אני
ואליאב היה אחיו הבכור של המלך דוד
מחר אני נוסע לנחם את האלמנה ואת
הוריו של אחיו הבכור של המלך דוד. הוריו של בניה הגיבור שהם גם הוריה של גיסתו של
אליאב יהיו שם כי הם לא רק קרובי משפחה אלא גם חברים מאוד קרובים.
עודי זוכר את כלתו של
בניה הגיבור. הוא נהרג שלושה שבועות לפני החתונה. כלה אלמנה. בת 24.
הלוואי והייתה לי קופסא גדולה. גדולה
אבל לא גדולה מדי. קצת יותר גדולה ממני, או בגודל שלי. חשוכה לחלוטין. ואטומה
לחלוטין. הייתי נכנס לתוכה עכשיו ומדמיין לא כלום חירש אילם ועיוור. לא להרבה זמן.
רק עד שהנשימה תתייצב והדמעות יתייבשו והמחשבות ישובו אל משכבן הנוח, ליד
הזיכרונות שישכחו ואני שוב אוכל להכיל את החיים, ובעיקר את המוות.
בגדולה
נכנס הביתה. עייף מוות. לא בא לי
לראות אף אחד, לא אותה ולא את עצמי. לא בא לי לכתוב, לא בא לי להרגיש. אני לא רוצה
להיות נחמד עכשיו, אנג'לינה. לא רוצה ללקק את אצבעותיך או להקשיב לקולך. אני לא
רוצה לראות אותך, כי את משתקפת מתוכי.
את לא נעלבת. את לא עושה דרמה, לא
מאשימה, לא מתעצבנת. את מחייכת, כורעת וחולצת את נעליי. ובשקט מגישה את המאפה שאפית
הערב לקראת בואי, ולידו מציבה את כוס הקפה.
"זה בסדר, תינוקי,"
אומרת לאט כדי לאפשר לי לקרוא את שפתיך, "אני יודעת שכרגע קשה לך לשמוע אהבה".
0 comments:
Post a Comment
אשמח לקרוא מה אתם חושבים על מה שכתבתי.