My photo

הייתי כותב ש"אני מאוהב!", אבל אני חושש שזה כבר לא סוד. 

Followers

רשומות פופולריות

  • בפעם הבאה נעשה את זה עם קסדה
    אז אחרי שרקדנו, התחרמנו ואפילו הזדווגנו באחת הפינות החשוכות של מועדון; אחרי שעשינו עוד סיבוב ברכב ובסוף החלטנו להשאירו בחניה ולחזור במוני...
  • ניחוחו הצונן של החורף שגדע את האביב
    מביט ממרחק של נשימה על החיים שחייתי עד כה. הם לא קצרים ולא ארוכים, אפילו בשביל חייל. איני מוכן למות עדיין, אבל ראיתי די וחוויתי מספיק כד...
  • אל תבכה, אתה כבר ילד גדול
    סיכום אחרון, תדרוך קצר, המדים מצטיירים כצלליות מול הפנסים. החשכה – בת לוויה נאמנה, לפעמים מושיעה, לפעמים משלה – מכתרת את החבורה, מאגפת מ...
  • The Broken Soldier
    The broken soldier, kindly bade to stay;  Sat by his fire, and talked the night away, Wept o'er his wounds, or tales of sorrow d...
  • אש ידידותית
    אני כנראה צריך לכתוב משהו, כי מזמן לא כתבתי. אבל אני לא יודע מה לכתוב. טוב לי. האושר שלי עולה על גדותיו ומשתקף בפיסות זעירות של מציאות י...
  • סקס זה כמו גזר (וקצת כמו מקל)
    "אוח, תינוקי, אתה ילד רע," לוחשת באוזני כשאני מעביר את ידי על ישבנה המוצק והזעיר כמו שאני אוהב. הילדים מורחים על פניהם את ה...
  • אם תרצו, אין זאת אגדה (1)
    הזמרת הזאת חברה בארגון "בצלם" שמקבל מימון מארגון אנטישמי ואף הגיש לשופט גולדסטון נתונים שגויים, בעקבותיהם מדינת ישראל וחיילי צה...
  • כשאני כורע בשלולית של ספק אור, ספק אפלולית
    בהתחלה חשבתי שאני לא כותב כי אני עסוק עם כל העניין של ה קהילה . אבל בימים אחרונים הבנתי שאני לא כותב כי אני מלא, שואף ומסור למטרה. מטרה ...
  • הפעמונים של ג'נין
    זה בערך הפוסט העשירי שאני מנסה לכתוב. כותב מוחק כמו אידיוט. נרתמתי לעניין של הקהילה בכל כוחותיי. כל האנרגיות שלי מופנות למקום אחד. אין ל...
  • בן כמה אתה, אליפל?
    לפני שש שנים, כשחייתי בבקתה רעועה על חשבון צבא הגנה לישראל,  אננה  ואני ישבנו על הגג של הבית שלי. באותה תקופה עדיין לא ידעתי מה צופה לי ה...

:My friends said

Wednesday, July 22, 2015

טוב לי, אנג'ל, אני רואה כוכב

9:10 AM | Posted by | Edit Post

אני זוכר ילדה קצת מפוחדת, קצת אמיצה, קצת חכמה וקצת טיפשה. קצת ממי שהיא היום וקצת ממי שהייתה לפניי. אצבעותיה אחזו בידי בחוזקה, ולמרות שידה נותרה רפויה, כשגירשתי אותה מעל פניי, צלקות אחיזתה נחרטו בעורי.

עשיתי אותה שלי על הגג, אחרי שקראתי לה לרפא את הצלקות שהותירה אחריה ועל הדרך את אלה שהותירו אלה שהיו לפניה. היא קראה לי "תינוקי", אני קראתי לה "אנג'ל". אמרתי לה שהתגעגעתי אליה למרות שלא נפגשנו מעולם. היא לעגה לי וכינתה אותי דובון טיפשון, שרטה אותי כשהדבקתי את הפרח שלה אל פניי וביקשה שאפסיק כי אם תגמור, לא תהיה דרך חזרה. היא הייתה בת 17 כשהתביישתי לאהוב אותה, כשהתביישה להיות אהובה.

אני מקיף אותה בצמר גפן של גופי כי מי שנכווה ברותחין, נושף על פושרים של זולתו, והיא מחדירה את אצבעותיה לתוך פי ושואלת אם טוב לי, תינוקי, אם אני מאושר. אני לועס את בשר אצבעותיה ומרגיש איך הדמעות זולגות מזוויות עיניי מטה אל הכרית תחת ראשי. שומע אותן נספגות בנוצות ברשרוש נעים. הן תשארנה אחריי, ואחרי שאמות תהיינה לאגלי טל בצבע כסף על הקורים של חיי.

"טוב לי, אנג'ל, אני רואה כוכב," לוחש, פושט אליו את ידי.

היא צוחקת, אני נרדם.






Labels:,

2 comments:

  1. המעברים האלה בין היום לאז הרגישו לי כמו גלים.....יותר נכון סוולים swells.......
    מי שהייתם אז, מי שצמחתם - יחד וכל אחד לחוד - להיות היום....
    וההבטחה שלא נאמרה - מי שתמשיכו להיות.....התמונה מהממת!

    ReplyDelete

אשמח לקרוא מה אתם חושבים על מה שכתבתי.

Designed by Eliphal Burnstein.

Back to Top