Followers
Archives
- March 2016 (1)
- February 2016 (2)
- January 2016 (4)
- December 2015 (3)
- November 2015 (3)
- October 2015 (2)
- September 2015 (5)
- August 2015 (3)
- July 2015 (7)
- June 2015 (5)
- January 2014 (3)
- December 2009 (1)
Categories
רשומות פופולריות
-
אז אחרי שרקדנו, התחרמנו ואפילו הזדווגנו באחת הפינות החשוכות של מועדון; אחרי שעשינו עוד סיבוב ברכב ובסוף החלטנו להשאירו בחניה ולחזור במוני...
-
אני שומע רעם, גם את. אני חושב שמטוסי הקרב הביסו סופסוף את אלוהי אבי ואת מאמינה שהגשם יורד גם במאי. יש משהו בגוף שלך לו אני מכור, יש משהו ב...
-
זה בערך הפוסט העשירי שאני מנסה לכתוב. כותב מוחק כמו אידיוט. נרתמתי לעניין של הקהילה בכל כוחותיי. כל האנרגיות שלי מופנות למקום אחד. אין ל...
-
הזמרת הזאת חברה בארגון "בצלם" שמקבל מימון מארגון אנטישמי ואף הגיש לשופט גולדסטון נתונים שגויים, בעקבותיהם מדינת ישראל וחיילי צה...
-
אני לא מאמין בכאלה דברים. אבל בניה נקרא על שמו של אחד מגיבוריו של המלך דוד גם אני ואליאב היה אחיו הבכור של המלך דוד
-
מביט ממרחק של נשימה על החיים שחייתי עד כה. הם לא קצרים ולא ארוכים, אפילו בשביל חייל. איני מוכן למות עדיין, אבל ראיתי די וחוויתי מספיק כד...
-
"אוח, תינוקי, אתה ילד רע," לוחשת באוזני כשאני מעביר את ידי על ישבנה המוצק והזעיר כמו שאני אוהב. הילדים מורחים על פניהם את ה...
-
אני זוכר ילדה קצת מפוחדת, קצת אמיצה, קצת חכמה וקצת טיפשה. קצת ממי שהיא היום וקצת ממי שהייתה לפניי. אצבעותיה אחזו בידי בחוזקה, ולמרות שיד...
-
סיכום אחרון, תדרוך קצר, המדים מצטיירים כצלליות מול הפנסים. החשכה – בת לוויה נאמנה, לפעמים מושיעה, לפעמים משלה – מכתרת את החבורה, מאגפת מ...
-
בסוף נכנסתי לאחד המקלטים של האגודה כדי לאמץ חתול. לא היה אכפת לי המין, אבל התעקשתי על גור קטן ככל האפשר. נואשתי מלקוות שאשתי תחזור בה ות...
BlogRoll
-
-
ככה מייצרים זכרונות...5 years ago
-
כתובת מעבר7 years ago
-
עשרים ואחת ביוני9 years ago
-
בין מורשת לדת9 years ago
-
פוסט שלום9 years ago
-
כל ההתחלות על הסוף9 years ago
-
ככה לא קובעים דייט9 years ago
-
ארוחה עסקית9 years ago
-
Awareness9 years ago
:My friends said
Thursday, September 3, 2015
בהתחלה חשבתי שאני לא כותב כי אני עסוק עם כל
העניין של הקהילה. אבל בימים אחרונים הבנתי שאני לא כותב כי אני מלא, שואף ומסור
למטרה. מטרה דרכה אני ממלא את הצרכים שלפנים מילאתי בכתיבה. איך כתיבה של מדריכים
והדרכה אישית של בלוגרים חדשים יכולה להחליף כתיבה של פוסטים מייגעים והחוזרים על
עצמם על כך שאני אוהב את אשתי, אני לא יודע. אבל זאת עובדה.
אגב, זאת שאני אוהב עד טירוף צוחקת עלי ולפני
יומיים ביקשה שאעביר את הבלוג שלה מוורדפרס לבלוגגר. גם לה בא להיות חלק מהחבריה. היא
מהממת בעיניי (הנה, אליפל שוב מתחיל עם הפוסטים הדביקים שלו. תתמודדו!) אז כמו
שאמרתי: היא מהממת בעיניי, היכולת שלה להכיל אותי על כל שטויותיי והתמסרויותיי, יש
בה משהו קסום באמת. יש בה שקט ורוגע ושלווה. ובעיקר – הבנה. ולא, לא הכל הלך חלק. היא
התרגזה עלי בשלב מסוים, שלב אותו ליבינו ופתרנו, אחריו הכל חזר למי מנוחות.
ואני לא יודע למה היא כל כך מהירה להתפייס אתי
ולאמץ את הצרכים שלי אל לבה משל היו שלה. אולי כי היא אישה, כפי שאני מבין את
המושג "אישה", ואולי כי היא אם, כפי שאני מבין את המושג "אם",
ואולי כי בלילות, כשאני מאחר לישון, היא מרגישה אותי כורע על ברכיי על הרצפה, טומן
את ראשי בשדיה ומקשיב לנשימתה...
...בלילות שמתנקזים לבקרים, ומשמי התכלת שאורם
טרם צבר את מלוא בהירותו, אור חיוור בוקע מבעד לתריסים בפסים צרים, נע מבלי משים
ועם זאת בהתמדה ומשוטט על פני הרצפה, על הרהיטים, על הצמחים ועל השמיכה שמכסה את
גופה...
כשאני כורע בשלולית של ספק אור, ספק אפלולית,
וממלמל את השחרית שהטביעו אבותיי על שפתיי ומבקש ממטוסי הקרב שבשמיים שישמרו על
האישה שבה, על האם ועל מי שהיא בעיניי ובלעדיי.
0 comments:
Post a Comment
אשמח לקרוא מה אתם חושבים על מה שכתבתי.