רשומות פופולריות
-
סיכום אחרון, תדרוך קצר, המדים מצטיירים כצלליות מול הפנסים. החשכה – בת לוויה נאמנה, לפעמים מושיעה, לפעמים משלה – מכתרת את החבורה, מאגפת מ...
-
מביט ממרחק של נשימה על החיים שחייתי עד כה. הם לא קצרים ולא ארוכים, אפילו בשביל חייל. איני מוכן למות עדיין, אבל ראיתי די וחוויתי מספיק כד...
-
היא תופרת אותי תפר אחר תפר, מניחה את ידיה על ברכיה ואומרת: "תינוקי, אני יודעת מה אתה מרגיש, הרי מי אם לא אני תופרת אותך בכל ליל...
-
אני לא מאמין בכאלה דברים. אבל בניה נקרא על שמו של אחד מגיבוריו של המלך דוד גם אני ואליאב היה אחיו הבכור של המלך דוד
-
בסוף נכנסתי לאחד המקלטים של האגודה כדי לאמץ חתול. לא היה אכפת לי המין, אבל התעקשתי על גור קטן ככל האפשר. נואשתי מלקוות שאשתי תחזור בה ות... -
"בסוף השבוע הקרוב נוכל לעשות את זה שוב?" שואלת, וטומנת את ראשה בירכיי. "ברור שנוכל, איזו שאלה, אנג'ל," מניח את...
-
כל מי שמגיב דרך דיסקוס יכול לקבוע הגדרות כדי לקבל אך ורק את התגובות שממוענות אליו ספציפית (כמו שזה קורה בישרא). ככה : -
"אוח, תינוקי, אתה ילד רע," לוחשת באוזני כשאני מעביר את ידי על ישבנה המוצק והזעיר כמו שאני אוהב. הילדים מורחים על פניהם את ה... -
אני זוכר ילדה קצת מפוחדת, קצת אמיצה, קצת חכמה וקצת טיפשה. קצת ממי שהיא היום וקצת ממי שהייתה לפניי. אצבעותיה אחזו בידי בחוזקה, ולמרות שיד...
-
מגע שפתייך על פניי מותיר שובל של לחות ותשוקה בשוליים. יש בך דבר-מה בפניו איני מסוגל לעמוד. דבר-מה ממכר, רך ומלטף. כשאת מחככת את לחייך בל...
BlogRoll
-
-
בדידות בצמרת2 years ago
-
כתובת מעבר6 years ago
-
פרידה, והצורך בצורך6 years ago
-
-
-
ורד לבן / פרק שני8 years ago
-
Permission to be bold?8 years ago
-
האביב הגיע לדיסקוס!8 years ago
-
בין מורשת לדת8 years ago
Thursday, September 3, 2015
בהתחלה חשבתי שאני לא כותב כי אני עסוק עם כל
העניין של הקהילה. אבל בימים אחרונים הבנתי שאני לא כותב כי אני מלא, שואף ומסור
למטרה. מטרה דרכה אני ממלא את הצרכים שלפנים מילאתי בכתיבה. איך כתיבה של מדריכים
והדרכה אישית של בלוגרים חדשים יכולה להחליף כתיבה של פוסטים מייגעים והחוזרים על
עצמם על כך שאני אוהב את אשתי, אני לא יודע. אבל זאת עובדה.
אגב, זאת שאני אוהב עד טירוף צוחקת עלי ולפני
יומיים ביקשה שאעביר את הבלוג שלה מוורדפרס לבלוגגר. גם לה בא להיות חלק מהחבריה. היא
מהממת בעיניי (הנה, אליפל שוב מתחיל עם הפוסטים הדביקים שלו. תתמודדו!) אז כמו
שאמרתי: היא מהממת בעיניי, היכולת שלה להכיל אותי על כל שטויותיי והתמסרויותיי, יש
בה משהו קסום באמת. יש בה שקט ורוגע ושלווה. ובעיקר – הבנה. ולא, לא הכל הלך חלק. היא
התרגזה עלי בשלב מסוים, שלב אותו ליבינו ופתרנו, אחריו הכל חזר למי מנוחות.
ואני לא יודע למה היא כל כך מהירה להתפייס אתי
ולאמץ את הצרכים שלי אל לבה משל היו שלה. אולי כי היא אישה, כפי שאני מבין את
המושג "אישה", ואולי כי היא אם, כפי שאני מבין את המושג "אם",
ואולי כי בלילות, כשאני מאחר לישון, היא מרגישה אותי כורע על ברכיי על הרצפה, טומן
את ראשי בשדיה ומקשיב לנשימתה...
...בלילות שמתנקזים לבקרים, ומשמי התכלת שאורם
טרם צבר את מלוא בהירותו, אור חיוור בוקע מבעד לתריסים בפסים צרים, נע מבלי משים
ועם זאת בהתמדה ומשוטט על פני הרצפה, על הרהיטים, על הצמחים ועל השמיכה שמכסה את
גופה...
כשאני כורע בשלולית של ספק אור, ספק אפלולית,
וממלמל את השחרית שהטביעו אבותיי על שפתיי ומבקש ממטוסי הקרב שבשמיים שישמרו על
האישה שבה, על האם ועל מי שהיא בעיניי ובלעדיי.
0 comments:
Post a Comment
אשמח לקרוא מה אתם חושבים על מה שכתבתי.