My photo

הייתי כותב ש"אני מאוהב!", אבל אני חושש שזה כבר לא סוד. 

Followers

רשומות פופולריות

  • בפעם הבאה נעשה את זה עם קסדה
    אז אחרי שרקדנו, התחרמנו ואפילו הזדווגנו באחת הפינות החשוכות של מועדון; אחרי שעשינו עוד סיבוב ברכב ובסוף החלטנו להשאירו בחניה ולחזור במוני...
  • ניחוחו הצונן של החורף שגדע את האביב
    מביט ממרחק של נשימה על החיים שחייתי עד כה. הם לא קצרים ולא ארוכים, אפילו בשביל חייל. איני מוכן למות עדיין, אבל ראיתי די וחוויתי מספיק כד...
  • בן כמה אתה, אליפל?
    לפני שש שנים, כשחייתי בבקתה רעועה על חשבון צבא הגנה לישראל,  אננה  ואני ישבנו על הגג של הבית שלי. באותה תקופה עדיין לא ידעתי מה צופה לי ה...
  • אם תרצו, אין זאת אגדה (1)
    הזמרת הזאת חברה בארגון "בצלם" שמקבל מימון מארגון אנטישמי ואף הגיש לשופט גולדסטון נתונים שגויים, בעקבותיהם מדינת ישראל וחיילי צה...
  • סקס זה כמו גזר (וקצת כמו מקל)
    "אוח, תינוקי, אתה ילד רע," לוחשת באוזני כשאני מעביר את ידי על ישבנה המוצק והזעיר כמו שאני אוהב. הילדים מורחים על פניהם את ה...
  • אהבה במילים ללא מילים
    היא קושרת את עיניי כדי ללמד אותי לעשות אהבה במילים. כפתורים נפרמים, פרטי לבוש נוחתים על הרצפה, האריג נוגע ברגלי. שיניה אוחזות בשפתי התחת...
  • בקטנה
    אני לא מאמין בכאלה דברים. אבל בניה נקרא על שמו של אחד מגיבוריו של המלך דוד גם אני ואליאב היה אחיו הבכור של המלך דוד
  • אש ידידותית
    אני כנראה צריך לכתוב משהו, כי מזמן לא כתבתי. אבל אני לא יודע מה לכתוב. טוב לי. האושר שלי עולה על גדותיו ומשתקף בפיסות זעירות של מציאות י...
  • The Broken Soldier
    The broken soldier, kindly bade to stay;  Sat by his fire, and talked the night away, Wept o'er his wounds, or tales of sorrow d...
  • אל תבכה, אתה כבר ילד גדול
    סיכום אחרון, תדרוך קצר, המדים מצטיירים כצלליות מול הפנסים. החשכה – בת לוויה נאמנה, לפעמים מושיעה, לפעמים משלה – מכתרת את החבורה, מאגפת מ...

:My friends said

Thursday, September 3, 2015

כשאני כורע בשלולית של ספק אור, ספק אפלולית

2:57 AM | Posted by | Edit Post

בהתחלה חשבתי שאני לא כותב כי אני עסוק עם כל העניין של הקהילה. אבל בימים אחרונים הבנתי שאני לא כותב כי אני מלא, שואף ומסור למטרה. מטרה דרכה אני ממלא את הצרכים שלפנים מילאתי בכתיבה. איך כתיבה של מדריכים והדרכה אישית של בלוגרים חדשים יכולה להחליף כתיבה של פוסטים מייגעים והחוזרים על עצמם על כך שאני אוהב את אשתי, אני לא יודע. אבל זאת עובדה. 

אגב, זאת שאני אוהב עד טירוף צוחקת עלי ולפני יומיים ביקשה שאעביר את הבלוג שלה מוורדפרס לבלוגגר. גם לה בא להיות חלק מהחבריה. היא מהממת בעיניי (הנה, אליפל שוב מתחיל עם הפוסטים הדביקים שלו. תתמודדו!) אז כמו שאמרתי: היא מהממת בעיניי, היכולת שלה להכיל אותי על כל שטויותיי והתמסרויותיי, יש בה משהו קסום באמת. יש בה שקט ורוגע ושלווה. ובעיקר – הבנה. ולא, לא הכל הלך חלק. היא התרגזה עלי בשלב מסוים, שלב אותו ליבינו ופתרנו, אחריו הכל חזר למי מנוחות.

ואני לא יודע למה היא כל כך מהירה להתפייס אתי ולאמץ את הצרכים שלי אל לבה משל היו שלה. אולי כי היא אישה, כפי שאני מבין את המושג "אישה", ואולי כי היא אם, כפי שאני מבין את המושג "אם", ואולי כי בלילות, כשאני מאחר לישון, היא מרגישה אותי כורע על ברכיי על הרצפה, טומן את ראשי בשדיה ומקשיב לנשימתה...

...בלילות שמתנקזים לבקרים, ומשמי התכלת שאורם טרם צבר את מלוא בהירותו, אור חיוור בוקע מבעד לתריסים בפסים צרים, נע מבלי משים ועם זאת בהתמדה ומשוטט על פני הרצפה, על הרהיטים, על הצמחים ועל השמיכה שמכסה את גופה...


כשאני כורע בשלולית של ספק אור, ספק אפלולית, וממלמל את השחרית שהטביעו אבותיי על שפתיי ומבקש ממטוסי הקרב שבשמיים שישמרו על האישה שבה, על האם ועל מי שהיא בעיניי ובלעדיי. 


Labels:,,

0 comments:

Post a Comment

אשמח לקרוא מה אתם חושבים על מה שכתבתי.

Designed by Eliphal Burnstein.

Back to Top