My photo

הייתי כותב ש"אני מאוהב!", אבל אני חושש שזה כבר לא סוד. 

Followers

רשומות פופולריות

:My friends said

Thursday, September 3, 2015

בהתחלה חשבתי שאני לא כותב כי אני עסוק עם כל העניין של הקהילה. אבל בימים אחרונים הבנתי שאני לא כותב כי אני מלא, שואף ומסור למטרה. מטרה דרכה אני ממלא את הצרכים שלפנים מילאתי בכתיבה. איך כתיבה של מדריכים והדרכה אישית של בלוגרים חדשים יכולה להחליף כתיבה של פוסטים מייגעים והחוזרים על עצמם על כך שאני אוהב את אשתי, אני לא יודע. אבל זאת עובדה. 

אגב, זאת שאני אוהב עד טירוף צוחקת עלי ולפני יומיים ביקשה שאעביר את הבלוג שלה מוורדפרס לבלוגגר. גם לה בא להיות חלק מהחבריה. היא מהממת בעיניי (הנה, אליפל שוב מתחיל עם הפוסטים הדביקים שלו. תתמודדו!) אז כמו שאמרתי: היא מהממת בעיניי, היכולת שלה להכיל אותי על כל שטויותיי והתמסרויותיי, יש בה משהו קסום באמת. יש בה שקט ורוגע ושלווה. ובעיקר – הבנה. ולא, לא הכל הלך חלק. היא התרגזה עלי בשלב מסוים, שלב אותו ליבינו ופתרנו, אחריו הכל חזר למי מנוחות.

ואני לא יודע למה היא כל כך מהירה להתפייס אתי ולאמץ את הצרכים שלי אל לבה משל היו שלה. אולי כי היא אישה, כפי שאני מבין את המושג "אישה", ואולי כי היא אם, כפי שאני מבין את המושג "אם", ואולי כי בלילות, כשאני מאחר לישון, היא מרגישה אותי כורע על ברכיי על הרצפה, טומן את ראשי בשדיה ומקשיב לנשימתה...

...בלילות שמתנקזים לבקרים, ומשמי התכלת שאורם טרם צבר את מלוא בהירותו, אור חיוור בוקע מבעד לתריסים בפסים צרים, נע מבלי משים ועם זאת בהתמדה ומשוטט על פני הרצפה, על הרהיטים, על הצמחים ועל השמיכה שמכסה את גופה...


כשאני כורע בשלולית של ספק אור, ספק אפלולית, וממלמל את השחרית שהטביעו אבותיי על שפתיי ומבקש ממטוסי הקרב שבשמיים שישמרו על האישה שבה, על האם ועל מי שהיא בעיניי ובלעדיי. 


0 comments:

Post a Comment

אשמח לקרוא מה אתם חושבים על מה שכתבתי.

Back to Top