Followers
Archives
- March 2016 (1)
- February 2016 (2)
- January 2016 (4)
- December 2015 (3)
- November 2015 (3)
- October 2015 (2)
- September 2015 (5)
- August 2015 (3)
- July 2015 (7)
- June 2015 (5)
- January 2014 (3)
- December 2009 (1)
Categories
רשומות פופולריות
-
סיכום אחרון, תדרוך קצר, המדים מצטיירים כצלליות מול הפנסים. החשכה – בת לוויה נאמנה, לפעמים מושיעה, לפעמים משלה – מכתרת את החבורה, מאגפת מ...
-
היא תופרת אותי תפר אחר תפר, מניחה את ידיה על ברכיה ואומרת: "תינוקי, אני יודעת מה אתה מרגיש, הרי מי אם לא אני תופרת אותך בכל ליל...
-
מביט ממרחק של נשימה על החיים שחייתי עד כה. הם לא קצרים ולא ארוכים, אפילו בשביל חייל. איני מוכן למות עדיין, אבל ראיתי די וחוויתי מספיק כד...
-
אני לא מאמין בכאלה דברים. אבל בניה נקרא על שמו של אחד מגיבוריו של המלך דוד גם אני ואליאב היה אחיו הבכור של המלך דוד
-
בסוף נכנסתי לאחד המקלטים של האגודה כדי לאמץ חתול. לא היה אכפת לי המין, אבל התעקשתי על גור קטן ככל האפשר. נואשתי מלקוות שאשתי תחזור בה ות...
-
"בסוף השבוע הקרוב נוכל לעשות את זה שוב?" שואלת, וטומנת את ראשה בירכיי. "ברור שנוכל, איזו שאלה, אנג'ל," מניח את...
-
כל מי שמגיב דרך דיסקוס יכול לקבוע הגדרות כדי לקבל אך ורק את התגובות שממוענות אליו ספציפית (כמו שזה קורה בישרא). ככה :
-
אני זוכר ילדה קצת מפוחדת, קצת אמיצה, קצת חכמה וקצת טיפשה. קצת ממי שהיא היום וקצת ממי שהייתה לפניי. אצבעותיה אחזו בידי בחוזקה, ולמרות שיד...
-
מגע שפתייך על פניי מותיר שובל של לחות ותשוקה בשוליים. יש בך דבר-מה בפניו איני מסוגל לעמוד. דבר-מה ממכר, רך ומלטף. כשאת מחככת את לחייך בל...
-
היא קושרת את עיניי כדי ללמד אותי לעשות אהבה במילים. כפתורים נפרמים, פרטי לבוש נוחתים על הרצפה, האריג נוגע ברגלי. שיניה אוחזות בשפתי התחת...
BlogRoll
-
-
בדידות בצמרת2 years ago
-
כתובת מעבר6 years ago
-
פרידה, והצורך בצורך6 years ago
-
-
-
ורד לבן / פרק שני8 years ago
-
Permission to be bold?8 years ago
-
האביב הגיע לדיסקוס!8 years ago
-
בין מורשת לדת8 years ago
:My friends said
Tuesday, December 15, 2009
ואני חשבתי שחלף לי. אני חשבתי שעבר. אני חשבתי שהכל עניין של עצמה. ומה עצום יותר מאהבה?
ניצב מעליה על ברכיי. מאונן מעל שדיה. סוטר לפניה פעם אחת ואז בפעם שנייה. דורש שתזיין את עצמה עם האצבעות ותלקק. אני חייב לראות.
מניף את מרפקה. היא נחנקת על כף ידה שחודרת את גרונה בפתאומיות. דמעות פורצות מעיניה אבל אני דורש שוב ומהתחלה. לא טוב. היא מפשלת. היא נוגעת בפרח שלה בקלילות, אני יודע, מבלי לסובב את פניי. אני מאולף. יש לי עיניים על המפרקת. יש לי נשימה במקומות בהם נחנקים אחרים. אני צייד.
אני ניצב מעליה. ברכיי פשוקות
מצדדיה. גופה הקטן ביניהן. אני מאונן. היא בוכה. כי לא מספיק, כי אני רוצה יותר. אני
מכה בשדיה פעם אחת ואז נוספת, ואז לא יכול לעצור. היא צועקת. אני מסמיך יד אחת
לראשה ואת ההיא שנוטשת את הזין, על שפתיה. שששש... לא יפה, לוחש, ביקשתי שתסתמי
פעם אחת, פעם שלישית לא תהיה.
היא מזיינת את עצמה עכשיו. אני
מרגיש את הכאב שלה כשמתבלבלת בין הידיים. דוחפת אותן עמוק לתוך גרונה ומקיאה על
עצמה. היא נבוכה, מחפשת מגבת. אני מאונן מהר יותר, אוסף את שיערה ומלביש את הגרון
שלה על הזקפה. היא לא יכולה לזוז. היא לא יכולה להתנגד. מצדי שתקיא לי על הביצים. מצדי
ש... הו אלוהים זה טוב כל כך!
עודי רועד. היא מנקה אותי בלשונה. ידי
הרפויה ניתקת משיערה. היא מצמידה את שפתיה אל העין ומוצצת את השאריות. אני מניח
אותה מעליי ואז מתחרט ומעביר אותה לשכב לידי. אני חייב לקום. לבעוט בדלת, בעצמי, בשרפרף.
אני חייב להיזכר שאני כלב שאולף להרוג רק את אלו שאת דמם אני מריח בלילות ושאם
אשגה, יכבלו אותי למיטה. כי הם פוחדים מהמפלצות שהם יוצרים בעצמם, כי לו הייתי
אמסטף היו יורים בי... ונגמר.
"מאסטר," לוחשת, "תודה."
"בבקשה," משיב מוכנית.
ואחרי שמבין, בולע אותן אחת אחת. וכשלא
יכול יותר... יוצא לסיבוב משוריינים. אני אולפתי לא לכאוב גם כשאין כואב יותר
מלאהוב.
0 comments:
Post a Comment
אשמח לקרוא מה אתם חושבים על מה שכתבתי.