רשומות פופולריות
-
אז אחרי שרקדנו, התחרמנו ואפילו הזדווגנו באחת הפינות החשוכות של מועדון; אחרי שעשינו עוד סיבוב ברכב ובסוף החלטנו להשאירו בחניה ולחזור במוני...
-
אני שומע רעם, גם את. אני חושב שמטוסי הקרב הביסו סופסוף את אלוהי אבי ואת מאמינה שהגשם יורד גם במאי. יש משהו בגוף שלך לו אני מכור, יש משהו ב...
-
זה בערך הפוסט העשירי שאני מנסה לכתוב. כותב מוחק כמו אידיוט. נרתמתי לעניין של הקהילה בכל כוחותיי. כל האנרגיות שלי מופנות למקום אחד. אין ל...
-
הזמרת הזאת חברה בארגון "בצלם" שמקבל מימון מארגון אנטישמי ואף הגיש לשופט גולדסטון נתונים שגויים, בעקבותיהם מדינת ישראל וחיילי צה...
-
אני לא מאמין בכאלה דברים. אבל בניה נקרא על שמו של אחד מגיבוריו של המלך דוד גם אני ואליאב היה אחיו הבכור של המלך דוד
-
מביט ממרחק של נשימה על החיים שחייתי עד כה. הם לא קצרים ולא ארוכים, אפילו בשביל חייל. איני מוכן למות עדיין, אבל ראיתי די וחוויתי מספיק כד...
-
"אוח, תינוקי, אתה ילד רע," לוחשת באוזני כשאני מעביר את ידי על ישבנה המוצק והזעיר כמו שאני אוהב. הילדים מורחים על פניהם את ה... -
אני זוכר ילדה קצת מפוחדת, קצת אמיצה, קצת חכמה וקצת טיפשה. קצת ממי שהיא היום וקצת ממי שהייתה לפניי. אצבעותיה אחזו בידי בחוזקה, ולמרות שיד...
-
סיכום אחרון, תדרוך קצר, המדים מצטיירים כצלליות מול הפנסים. החשכה – בת לוויה נאמנה, לפעמים מושיעה, לפעמים משלה – מכתרת את החבורה, מאגפת מ...
-
בסוף נכנסתי לאחד המקלטים של האגודה כדי לאמץ חתול. לא היה אכפת לי המין, אבל התעקשתי על גור קטן ככל האפשר. נואשתי מלקוות שאשתי תחזור בה ות...
BlogRoll
-
-
ככה מייצרים זכרונות...5 years ago
-
כתובת מעבר7 years ago
-
עשרים ואחת ביוני9 years ago
-
בין מורשת לדת9 years ago
-
פוסט שלום9 years ago
-
כל ההתחלות על הסוף9 years ago
-
ככה לא קובעים דייט9 years ago
-
ארוחה עסקית9 years ago
-
Awareness9 years ago
Sunday, January 5, 2014
אנג'לינה נכנסת לחדר העבודה. אני שוקד על
היטל גלילי מסובך במיוחד. היא מניחה כוס קפה מהביל מתחת למכשיר פקסימיליה, כי זה
המקום הפנוי היחיד, ואוספת משם כוס ריקה.
אני (מבלי להסיר את העיניים מההיטל): לא. היתה לי צפרדע ירוקה מקפצת
מפלב"ם, עם קפיץ שנמתח עם מפתח שהיה תקוע לה בצד. למה?
היא: שום דבר. רק שאלתי.
אני שומע אותה מתעסקת במטבח, קצת רוטן על כי לא סגרה את הדלת אחריה, וטורק
אותה עם הרגל מבלי להוריד את האצבעות מהמפה.
היא (שוב מופיעה בפתח): אתה יכול לבוא אתי רגע? אני יודעת שאני
מפריעה לך, אבל אני חייבת להראות לך משהו.
אני קם בחוסר חשק מופגן, תוקע סיכה בנקודה בעלת קואורדינטות מעוותות,
ופוסע אחריה למטבח. המחשב הנייד שלה ניצב על השיש ועמוד הויקיפדיה פתוח על הערך "אבעבועות
רוח" (Chickenpox).
אני (מסמיק עד קצות האוזניים): טוב, סליחה, לא הבנתי... תשאלי את אמא
שלי היא תענה לך.
היא (מחייכת חיוך ממזרי שמבשר פרץ צחוק): זה שלא הבנת אני יודעת. אבל
מה חשבת ששאלתי?
אני: חשבתי ששאלת אם היה לי ברווז צהוב כזה מגומי אתו ילדים מתרחצים
באמבטיה. נו... כזה שמצפצף כשלוחצים עליו.
היא: ?! ברווז?! איך הגעת לברווז?!
*הבוקר
כשפתחתי את הארונית עם כלי הגילוח, נפל משם ברווז צהוב מגומי, אליו הייתה מחוברת
פתקית, עליה נכתב בכתב ידה: תינוקי, אם יש לך חסכים נוספים, ספר לי עליהם. אני
מבטיחה לך שאנחנו נפתור את כולם.
0 comments:
Post a Comment
אשמח לקרוא מה אתם חושבים על מה שכתבתי.