רשומות פופולריות
-
סיכום אחרון, תדרוך קצר, המדים מצטיירים כצלליות מול הפנסים. החשכה – בת לוויה נאמנה, לפעמים מושיעה, לפעמים משלה – מכתרת את החבורה, מאגפת מ...
-
מביט ממרחק של נשימה על החיים שחייתי עד כה. הם לא קצרים ולא ארוכים, אפילו בשביל חייל. איני מוכן למות עדיין, אבל ראיתי די וחוויתי מספיק כד...
-
היא תופרת אותי תפר אחר תפר, מניחה את ידיה על ברכיה ואומרת: "תינוקי, אני יודעת מה אתה מרגיש, הרי מי אם לא אני תופרת אותך בכל ליל...
-
אני לא מאמין בכאלה דברים. אבל בניה נקרא על שמו של אחד מגיבוריו של המלך דוד גם אני ואליאב היה אחיו הבכור של המלך דוד
-
בסוף נכנסתי לאחד המקלטים של האגודה כדי לאמץ חתול. לא היה אכפת לי המין, אבל התעקשתי על גור קטן ככל האפשר. נואשתי מלקוות שאשתי תחזור בה ות... -
"בסוף השבוע הקרוב נוכל לעשות את זה שוב?" שואלת, וטומנת את ראשה בירכיי. "ברור שנוכל, איזו שאלה, אנג'ל," מניח את...
-
כל מי שמגיב דרך דיסקוס יכול לקבוע הגדרות כדי לקבל אך ורק את התגובות שממוענות אליו ספציפית (כמו שזה קורה בישרא). ככה : -
"אוח, תינוקי, אתה ילד רע," לוחשת באוזני כשאני מעביר את ידי על ישבנה המוצק והזעיר כמו שאני אוהב. הילדים מורחים על פניהם את ה... -
אני זוכר ילדה קצת מפוחדת, קצת אמיצה, קצת חכמה וקצת טיפשה. קצת ממי שהיא היום וקצת ממי שהייתה לפניי. אצבעותיה אחזו בידי בחוזקה, ולמרות שיד...
-
מגע שפתייך על פניי מותיר שובל של לחות ותשוקה בשוליים. יש בך דבר-מה בפניו איני מסוגל לעמוד. דבר-מה ממכר, רך ומלטף. כשאת מחככת את לחייך בל...
BlogRoll
-
-
בדידות בצמרת2 years ago
-
כתובת מעבר6 years ago
-
פרידה, והצורך בצורך6 years ago
-
-
-
ורד לבן / פרק שני8 years ago
-
Permission to be bold?8 years ago
-
האביב הגיע לדיסקוס!8 years ago
-
בין מורשת לדת8 years ago
Thursday, July 2, 2015
היא מחדירה את אצבעות כף ידה לתוך כף ידי,
כורכת אותן סביב אצבעותיי. "בוא, תינוקי", לוחשת ומובילה אותי, ההולך
אחריה משל הייתה מעקה נסתר מעיניי בחשכה, מבלי לשאול לאן.
אני לא יודע להסביר לעצמי ולסובביי, איך קרה שהתמכרתי אליה. מדוע, אני המאולף בכל הקודים הצבאיים, לא מפעיל את מה שלמדתי ונשבה. נשבה בלבי ובגופי למגע ידה בידי, נשבה מאחורי סורג ובריח של תשוקתי, בתוכה שבתוכי.
שפתיי נעות במורד קו בטנה. היא נאנחת, זוקפת את ראשה מן הכר ואוחזת בראשי בשתי ידיה, בתחינה שלא אחדול מהתמכרותי אליה, מחולשתי, מהיותי שלה. אנחתה עולה ויורדת, נכבית ונדלקת, נכבית שוב ועולה מתוך הדממה כהמיה מענגת. זיעה רכה נקווית ברווחים שבינינו. בגדינו נחים בחיקו של השטיח, בתנוחה בה נשרו מגופינו כשפשטנו אותם, ומאבדים את מתאריהם כשאני מביט בהם דרך שתי דמעות הגואות מעל ריסיי. כשידי מתהדקת סביב צווארה, היא מעניקה לי את אנחתה האחרונה ונצמדת אל שפתיי הלוגמות את תשוקתה. אגנה מתרומם ככל שחייה נוטשים את גופה. היא רוצה למות אהובה ולא מבינה, כשידי נשמטת, מדוע אני, השולט בחייה, לא רוצה לשלוט במותה. גופה מתהדק ומגדיל את הרווח בינו לבין ידיי. שנאתה ניצתת לרגע, ונרגעת כשאני נושק לעפעפיה שמתקמרים בכבדות. כשאני מתנצל על אכזבתה.
היא המזור לכאביי והכאב עצמו. היא הסכין עליה
אני נופל מרצוני. היא ההתגשמות של חלומותיי, אותם לא העזתי לחלום. אין זאת כי טבועה
היא בדמי. אם כן, אפשר שתחדל רק כאשר יחדל דמי.
3
ReplyDelete