רשומות פופולריות
-
סיכום אחרון, תדרוך קצר, המדים מצטיירים כצלליות מול הפנסים. החשכה – בת לוויה נאמנה, לפעמים מושיעה, לפעמים משלה – מכתרת את החבורה, מאגפת מ...
-
מביט ממרחק של נשימה על החיים שחייתי עד כה. הם לא קצרים ולא ארוכים, אפילו בשביל חייל. איני מוכן למות עדיין, אבל ראיתי די וחוויתי מספיק כד...
-
היא תופרת אותי תפר אחר תפר, מניחה את ידיה על ברכיה ואומרת: "תינוקי, אני יודעת מה אתה מרגיש, הרי מי אם לא אני תופרת אותך בכל ליל...
-
אני לא מאמין בכאלה דברים. אבל בניה נקרא על שמו של אחד מגיבוריו של המלך דוד גם אני ואליאב היה אחיו הבכור של המלך דוד
-
בסוף נכנסתי לאחד המקלטים של האגודה כדי לאמץ חתול. לא היה אכפת לי המין, אבל התעקשתי על גור קטן ככל האפשר. נואשתי מלקוות שאשתי תחזור בה ות... -
"בסוף השבוע הקרוב נוכל לעשות את זה שוב?" שואלת, וטומנת את ראשה בירכיי. "ברור שנוכל, איזו שאלה, אנג'ל," מניח את...
-
כל מי שמגיב דרך דיסקוס יכול לקבוע הגדרות כדי לקבל אך ורק את התגובות שממוענות אליו ספציפית (כמו שזה קורה בישרא). ככה : -
"אוח, תינוקי, אתה ילד רע," לוחשת באוזני כשאני מעביר את ידי על ישבנה המוצק והזעיר כמו שאני אוהב. הילדים מורחים על פניהם את ה... -
אני זוכר ילדה קצת מפוחדת, קצת אמיצה, קצת חכמה וקצת טיפשה. קצת ממי שהיא היום וקצת ממי שהייתה לפניי. אצבעותיה אחזו בידי בחוזקה, ולמרות שיד...
-
מגע שפתייך על פניי מותיר שובל של לחות ותשוקה בשוליים. יש בך דבר-מה בפניו איני מסוגל לעמוד. דבר-מה ממכר, רך ומלטף. כשאת מחככת את לחייך בל...
BlogRoll
-
-
בדידות בצמרת2 years ago
-
כתובת מעבר6 years ago
-
פרידה, והצורך בצורך6 years ago
-
-
-
ורד לבן / פרק שני8 years ago
-
Permission to be bold?8 years ago
-
האביב הגיע לדיסקוס!8 years ago
-
בין מורשת לדת8 years ago
Wednesday, August 12, 2015
מחבק אותה אלי. היא מחדירה את אצבעותיה לפי. אני
מוצץ אותן. היא נאנחת. יש בה משהו מתוק ומתמסר כשפניה שקועות בשקע של צווארי. ועוד
יותר כשאני מחליק אותה מטה וחודר אליה בבת אחת.
היא צועקת, טורפת את האוויר בידיה עד שמוצאת
להן אחיזה בחזי, נתמכת בי ונאנחת. היא נעה אתי עכשיו. אנחותיה משתלבות בשלי. אצבעותיה
מתפזרות, פעם לופתות את זרועותיי, פעם את חזי. יש בה משהו פראי שמסרב להתמסר. נעים
לי כשהיא מנסה לשרוט אותי ולמרות שמעולם לא הגבלתי, מבקשת רשות לגמור.
אנחנו גומרים יחד. היא מכנה אותי "מאסטר",
בין אנחה לאנחה. מתנשמת בכבדות. שואלת אותי אם טוב לי ואם אני מאושר. מלטפת את
ראשי ואת פניי. שוב מבקשת רשות, הפעם לקום, וניגשת למקלחת.
יש בה משהו שאני לא מסוגל להסביר בריח של תותים
וניחוח של דשא טרי שנקצר. אני מתפלש בה, נרדם בתוכה ושוכח.
היא מושחת אותי בשמנים שהכינה ומנקה את גופי.
"טוב לך, תינוקי?" שואלת ומעבירה את
המטלית על חלציי.
טוב לי, אנג'ל, כמעט כואב, כי עכשיו עומד לי
בלב.
בסוסעץ של יורם קניוק, אינו מתחתן עם אהובתו
כדי לאפשר לעצמו להציע לה נישואין בכל בוקר מחדש. אנחנו לא יכולנו להתחתן כי היא
ערביה ואני יהודי. גם אני מציע לה בכל בוקר מחדש ולפעמים משפשף את העיניים כשהיא
מסכימה.
0 comments:
Post a Comment
אשמח לקרוא מה אתם חושבים על מה שכתבתי.