Followers
Archives
- March 2016 (1)
- February 2016 (2)
- January 2016 (4)
- December 2015 (3)
- November 2015 (3)
- October 2015 (2)
- September 2015 (5)
- August 2015 (3)
- July 2015 (7)
- June 2015 (5)
- January 2014 (3)
- December 2009 (1)
Categories
רשומות פופולריות
-
סיכום אחרון, תדרוך קצר, המדים מצטיירים כצלליות מול הפנסים. החשכה – בת לוויה נאמנה, לפעמים מושיעה, לפעמים משלה – מכתרת את החבורה, מאגפת מ...
-
היא תופרת אותי תפר אחר תפר, מניחה את ידיה על ברכיה ואומרת: "תינוקי, אני יודעת מה אתה מרגיש, הרי מי אם לא אני תופרת אותך בכל ליל...
-
מביט ממרחק של נשימה על החיים שחייתי עד כה. הם לא קצרים ולא ארוכים, אפילו בשביל חייל. איני מוכן למות עדיין, אבל ראיתי די וחוויתי מספיק כד...
-
אני לא מאמין בכאלה דברים. אבל בניה נקרא על שמו של אחד מגיבוריו של המלך דוד גם אני ואליאב היה אחיו הבכור של המלך דוד
-
בסוף נכנסתי לאחד המקלטים של האגודה כדי לאמץ חתול. לא היה אכפת לי המין, אבל התעקשתי על גור קטן ככל האפשר. נואשתי מלקוות שאשתי תחזור בה ות...
-
"בסוף השבוע הקרוב נוכל לעשות את זה שוב?" שואלת, וטומנת את ראשה בירכיי. "ברור שנוכל, איזו שאלה, אנג'ל," מניח את...
-
כל מי שמגיב דרך דיסקוס יכול לקבוע הגדרות כדי לקבל אך ורק את התגובות שממוענות אליו ספציפית (כמו שזה קורה בישרא). ככה :
-
אני זוכר ילדה קצת מפוחדת, קצת אמיצה, קצת חכמה וקצת טיפשה. קצת ממי שהיא היום וקצת ממי שהייתה לפניי. אצבעותיה אחזו בידי בחוזקה, ולמרות שיד...
-
מגע שפתייך על פניי מותיר שובל של לחות ותשוקה בשוליים. יש בך דבר-מה בפניו איני מסוגל לעמוד. דבר-מה ממכר, רך ומלטף. כשאת מחככת את לחייך בל...
-
היא קושרת את עיניי כדי ללמד אותי לעשות אהבה במילים. כפתורים נפרמים, פרטי לבוש נוחתים על הרצפה, האריג נוגע ברגלי. שיניה אוחזות בשפתי התחת...
BlogRoll
-
-
בדידות בצמרת2 years ago
-
כתובת מעבר6 years ago
-
פרידה, והצורך בצורך6 years ago
-
-
-
ורד לבן / פרק שני8 years ago
-
Permission to be bold?8 years ago
-
האביב הגיע לדיסקוס!8 years ago
-
בין מורשת לדת8 years ago
:My friends said
Saturday, August 8, 2015
אני כנראה צריך לכתוב משהו, כי מזמן לא כתבתי. אבל
אני לא יודע מה לכתוב. טוב לי. האושר שלי עולה על גדותיו ומשתקף בפיסות זעירות של
מציאות יומיום. למדתי לקלוט את הבעת פניהם של המאחלים, טרם יממשו את איחוליהם
בקול, כדי לבקש מהם שיאחלו לי שבחיי דבר לא ישתנה. שהכל יישאר כפי שהינו.
השקעתי כל-כך הרבה מאמצים בלהסביר מדוע האושר
הזה יקר לי. כתבתי פוסטים, התווכחתי עם אלה שלא הבינו, וכמו אחוז תזזית התקלפתי לא
רק מבגדיי, אלא אפילו מעורי. קבעתי לעצמי מעין פרויקט חיים, אבל כיוון שהבלוגיה בה
כתבתי הכריזה על סגירה, חזרתי בי אחרי הפוסט העשירי (נדמה לי). אולי אנחנו לא באמת
צריכים להבין את עצמנו או להסביר, ולא באמת צריכים להיות מובנים לסובבים. כי אם
נהיה, יאבד הקסם. הציפייה, התקווה, החלומות, התפילות. המסתורין.
מצמיד אותה אלי, מלקק את אצבעותיה אחרי שהניחה
פיסה של עוף על לשוני. היא אומרת שאני גורם לה להיות מודעת לעצמה. אני שואל למה
ומתחרט. היא צוחקת ואומרת שאין לה מושג למה. שכך היא מרגישה כשלשוני עוטפת את
אצבעותיה, לוחכת את הקפלים ושוקעת ברווח שביניהן. ואני מבין. אני מבין כי כשהיא
יוצאת מהמיטה שלנו בבוקר אחרי שאנחנו עושים אהבה, עטופה באחת מחולצותיי שמגיעה מטה
מברכיה, גם אני מודע לסמיכות האוויר שעוטף אותנו, לעסיס של האור שבוקע מבעד לחלון,
לתמצית של צלילי הבוקר ולמיצוק של כל מה ומי שאני.
היא מקריאה לי מספרו של א.ב. יהושע "אש
ידידותית", עכשיו באנגלית. עיניה המוצלות בעפעפיים, עוקבות אחר המילים בכניעה
ממושמעת. עפעפיה מתקמרים בכבדות כשמוצאת את עצמה בדניאלה – הדמות הראשית – כשמשיטה את ידה אל ירכי וממלמלת
שאין שום דבר ידידותי במות אהובים. אני לא מקשיב, מביט בשפתיה המלאות, בשיניה הצחורות
שנראות מבריקות על רקע עורה המוזהב בשחימות של לחמניה משוחה בחלמון, ומתמוגג
מהאופן ולא מהתוכן של היותה היא.
"אבל תינוקי!" קוטעת את מחשבותיי, "אתה
לא מבין!"
מליט את פניי בהבעה מרוחקת. מושך אותה אלי
ומוצץ את שפתיה. היא משחררת טיפה של רוק, ואני לוגם אותה ונרעד. נכון, הפעם אני כנראה
לא מבין וגם לא ממש רוצה.
0 comments:
Post a Comment
אשמח לקרוא מה אתם חושבים על מה שכתבתי.