My photo

הייתי כותב ש"אני מאוהב!", אבל אני חושש שזה כבר לא סוד. 

Followers

רשומות פופולריות

:My friends said

Friday, September 25, 2015

במידה רבה ומעוותת משהו אני מרוצה מהפעלתנות שנחתה עלי מכורח הנסיבות. חוסר שינה כרוני, עיסוק מתמיד בחיים של אחר, תחושה של נוכחות ואחריות מצילת חיים. לא הייתי מתנגד לשידורים חוזרים לולי חיים אמיתיים היו תלויים בי ולולי לרוב בחיי זה נגמר במוות ובחוסר היכולת שלי, למרות האגרופים שאני מניף לכיוון השמיים, לשנות את המצב. הפעם נדמה לי (אופטימיות זהירה) שהצליח לי. תותח חוזר לעצמו לאט אבל בטוח. הוא אוכל, נהנה במיוחד מהפשטידות שאני אופה לו ושבהתחלה נראו לא מספקות, אבל לאחר התייעצות עם תזונאית חתולים (מי היה מאמין שקיים כזה דבר) כשהתחלתי להמיס לתוכן אוכל יבש, שמחירו עולה על מחיר קוויאר שחור, הוא העלה במשקלו.

טאקו רקמה עור על הבשר החשוף פרט לאזור הפנימי של הירכיים שגם הוא מתכסה לאיטו ונסגר. היא עדיין לא יכולה ללכת, כי מדובר באזור רגיש במיוחד, ולכן אנחנו דואגים לכל צרכיה ולא מורידים ממנה את העין, אבל היא כבר צועדת מתוך כאב ואפילו משחקת עם העכבר החדש. מבקשת חיבוקים וליטופים, מגיבה למילה "נשיקה" בהרמת ראש והצמדת שפתיה לשלי, ונרגעת כשאני ממלמל את ה"ילדה הכי יפה בגן". היא היחידה שנהנית מהשירה שלי שעד כה הייתי בטוח שאיכותה מסתכמת ביכולת שלה להרוג את החיים ולהקים את המתים לתחייה (ואולי בכך העניין?). 

הווטרינר כינה אותי "קוסם" אחרי שבדק אותה היום, והציע לי לפרסם את קסמיי במרפאתו. הלוחש לחתולים גוססים, או משהו כזה. הסברתי לו שזה לא ילך כי הסטטיסטיקה עובדת לרעתי. יש לי יותר חברים מתים מחברים חיים. מכיוון שמדובר בישראלי לשעבר, הוא הבין. אבל טאקו תהיה בסדר (אופטימיות זהירה קצת פחות). ולא, זה לא גורם לי להאמין באלוהים, אלא להבין את המחמאה שבאי-קיומו. כי אני לא יכול ולא רוצה לדמיין מישהו שמסוגל לעולל משהו כזה לאחר. סתם כך כי הוא יכול. אחרי מה שראיתי, אי-קיומו הפסיק להיות אי והפך לשממה במקום בו מתקיימת האמונה.

אני נשכב ליד הסל קל שלה והיא יוצאת אלי בזהירות ובכאב, מצפצפת יללה ילדותית וקוברת את ראשה באגרוף שלי. מי היה מאמין שדווקא שם, במקום בו מקופלים כעס וכאב, ייאוש וזיכרונות, במקום שמתכווץ כשאני מסתיר את הדמעות, כשאני נזכר, כשאני מתעורר בלילות, כשאני מבין שחיי לא שווים את קליפת השום, היא תמצא הגנה ומסתור.

חייתי יותר מדי מתים בעולם הזה, נדמה לי, ראיתי יותר מדי אנשים ואת האלוהים שניסו לייצג. אני מרושת כמו עקבים של גרביים משומשים יתר על המידה. ניתן לראות דרכי אבל לעולם לא אותי.

אוסף את טאקו על כל שש מאות הגרמים שלה שמסרבים להדביק את בני גילה בגלל התרופות, ההרדמות היומיומיות, הזעזוע שגופה הזעיר עבר. מבקש נשיקה, מצמיד את שפתיי אל שפתיה ועוצם את עיניי. מתפלל למטוסי הקרב שבשמיים שישמרו לי עליה, ומתחנן להפסקה מחיי רצופי האובדן.

...מתקרב לדלת כדי להביא לי כוס מים. עוצר במקום. אני חושב שבמידה רבה ומעוותת משהו אני מרוצה מהפעלתנות שנחתה עלי מכורח הנסיבות. חוסר שינה כרוני, עיסוק מתמיד בחיים של אחר, תחושה של נוכחות ואחריות מצילת חיים. אני מאולף.

...שוב מתקרב לדלת כדי להביא לי כוס מים. מושיט את ידי אל טאקו שישנה בסל קל החדש והמרווח שקניתי לה היום. היא מתרוממת על רגליה הכואבות ומביטה בעיני. אני כורע על ברכיי ומשתופף, משקיע את פניי בתוך הכובע המעצבן שהיא חובשת סביב ראשה ועוצם את עיניי.


את הנשיקה הזאת היא ביקשה. 


0 comments:

Post a Comment

אשמח לקרוא מה אתם חושבים על מה שכתבתי.

Back to Top