Followers
Archives
- March 2016 (1)
- February 2016 (2)
- January 2016 (4)
- December 2015 (3)
- November 2015 (3)
- October 2015 (2)
- September 2015 (5)
- August 2015 (3)
- July 2015 (7)
- June 2015 (5)
- January 2014 (3)
- December 2009 (1)
Categories
רשומות פופולריות
-
סיכום אחרון, תדרוך קצר, המדים מצטיירים כצלליות מול הפנסים. החשכה – בת לוויה נאמנה, לפעמים מושיעה, לפעמים משלה – מכתרת את החבורה, מאגפת מ...
-
מביט ממרחק של נשימה על החיים שחייתי עד כה. הם לא קצרים ולא ארוכים, אפילו בשביל חייל. איני מוכן למות עדיין, אבל ראיתי די וחוויתי מספיק כד...
-
היא תופרת אותי תפר אחר תפר, מניחה את ידיה על ברכיה ואומרת: "תינוקי, אני יודעת מה אתה מרגיש, הרי מי אם לא אני תופרת אותך בכל ליל...
-
אני לא מאמין בכאלה דברים. אבל בניה נקרא על שמו של אחד מגיבוריו של המלך דוד גם אני ואליאב היה אחיו הבכור של המלך דוד
-
בסוף נכנסתי לאחד המקלטים של האגודה כדי לאמץ חתול. לא היה אכפת לי המין, אבל התעקשתי על גור קטן ככל האפשר. נואשתי מלקוות שאשתי תחזור בה ות...
-
"בסוף השבוע הקרוב נוכל לעשות את זה שוב?" שואלת, וטומנת את ראשה בירכיי. "ברור שנוכל, איזו שאלה, אנג'ל," מניח את...
-
כל מי שמגיב דרך דיסקוס יכול לקבוע הגדרות כדי לקבל אך ורק את התגובות שממוענות אליו ספציפית (כמו שזה קורה בישרא). ככה :
-
"אוח, תינוקי, אתה ילד רע," לוחשת באוזני כשאני מעביר את ידי על ישבנה המוצק והזעיר כמו שאני אוהב. הילדים מורחים על פניהם את ה...
-
אני זוכר ילדה קצת מפוחדת, קצת אמיצה, קצת חכמה וקצת טיפשה. קצת ממי שהיא היום וקצת ממי שהייתה לפניי. אצבעותיה אחזו בידי בחוזקה, ולמרות שיד...
-
מגע שפתייך על פניי מותיר שובל של לחות ותשוקה בשוליים. יש בך דבר-מה בפניו איני מסוגל לעמוד. דבר-מה ממכר, רך ומלטף. כשאת מחככת את לחייך בל...
BlogRoll
-
-
בדידות בצמרת2 years ago
-
כתובת מעבר6 years ago
-
פרידה, והצורך בצורך6 years ago
-
-
-
ורד לבן / פרק שני8 years ago
-
Permission to be bold?8 years ago
-
האביב הגיע לדיסקוס!8 years ago
-
בין מורשת לדת8 years ago
:My friends said
Sunday, August 23, 2015
זה בערך הפוסט העשירי שאני מנסה לכתוב. כותב מוחק כמו אידיוט. נרתמתי לעניין של הקהילה בכל כוחותיי. כל האנרגיות שלי מופנות למקום אחד. אין לא יכול, יש מת, רוץ חייל!
היא צוחקת עלי, אומרת שתמיד משהו לוקח אותי
ממנה, פעם מלחמה, פעם תרגיל, פעם מבצע, פעם קהילה. אני מסביר לה שמי שלוקח אותי
ממנה הוא אני והבחירות שאני עושה, ולא הנסיבות. כי אני כזה שנותן את עצמו עד הסוף
למען המטרה. ושכדאי לה לשנוא אותי או לפחות לכעוס. היא לא שואלת אותי מה קורה
כשהמטרות מתנגשות ולמה אני תמיד מציב אותה במקום אחד לפני הכי חשוב בסדר העדיפויות. היא מבקשת
שאחדור אותה. היא מלטפת את פניי, מחדירה את אצבעותיה אל פי ושואלת אם טוב לי "תינוקי".
היא רוטטת בידיי וגומרת יחד אתי. היא מנקה אותי במגבת רטובה ומאכילה אותי מידיה
בפרוסות אננס. היא אוהבת אותי כפי שאני. על מטרותיי ועל חלומותיי, על כוחותיי
שהולכים ומתדללים. היא אוהבת אותי למרות ובגלל מי שאני.
"אבל גם אותי אתה אוהב עד הסוף," לוחשת
באוזני, נוגעת לא נוגעת בפעמונים המצלצלים בתוך ראשי. "כי גם אני שלך ולכן יודעת לפנות עבורך
מקום."
כשהיא מקבלת אותי לתוכה בשנית, אני מפנה את מבטי
אל החלון. פאת הרקיע הדועכת מבשרת את בוא הסתיו, ואורו הדל של חצי ירח חיוור מאיר את
גופינו הצמודים. ניצני זריחה רכים בוקעים מבעד לעננים, וזורקים בהם אודם מהוסה
וסמוק. נדמה לי שאני צועק, ואולי זאת היא, כששנינו גומרים ונרדמים.
היא חולמת על חמניות ואני על הפעמונים של ג'נין. כי אין לא
יכול, יש מת. רוץ חייל...
מסעיר ומעורר הזדהות...
ReplyDeleteכלומר לא ג'נין ולא זו שאיתך, אלא הידיעה שאנחנו אלה שקובעים לעצמנו את סדר העדיפויות.
שבוע טוב, ולהתראות!
נכון. מבט חדש ומעניין.
ReplyDeleteמקום אחד לפני הכי חשוב, זה אולי משפט המפתח.
ReplyDeleteאבל בעוד המקום החשוב משתנה לפי צורך, המקום שלה נשאר שם תמיד.
נכון. וכל הכבוד ששמת לעצמך לייק. אם לא היית שם, הייתי שם לך.
ReplyDeleteאבל הייתי מוסיף לך עוד אחד לו היית נותן יד בקהילה שנבנית כאן.
זה ככה אצלכם הגברים..( כותבת ומקווה לא להישמע פמינסטית כי אני ממש לא) ...
ReplyDeleteאתכם מעסיקים בראש מחשבות טכניות על עשייה , פתרונות לצרכים קיומיים..
לפחות היא במקום ראשון אצלך תמיד , וכל השאר בא רק אחרי ומשלים..
חוץ מזה אל תשכח שזאת דרך נהדרת להשהות את השיא... ;-)
ששששש לא אמרתי כלום..
קח חופש אליפל. תתרחק מהקהילה. אם היא אוהבת אותך כמו שאתה אוהב אותה, היא תהיה כאן כשתחזור. ואם לא, תדע שמראש זאת לא הייתה הקהילה שלך.
ReplyDeleteלך תנוח. אני לא מפרסמת בגללך. לא נעים לי לפרסם בקהילה שהכותב הכי מבריק בה לא כותב. הגעתי לכאן בגללך.
תפסיקי עם הסימפוזיון. אני מבקש ממך שתכתבי ותגיבי. ואני אקח מחר חופש אני מבטיח.
ReplyDeleteלשעתיים.
אה, זה מה שעשיתי כאן? טוב, מהנייד זה לא עובד חלק כל כך. מסתבר, למשל, שאם אני רוצה לקפוץ לאמצע שורה ולתקן משהו, א אפשר- צריך לסגור מקלדת ולפחות מחדש כדי שזה יתאפשר. אני גם לא רואה את התגובות כי הן לבן על רקע לבן. כשנחזור למחשב כבר נעשה את זה נורמלי. (בלי לייק לעצמי הפעם...)
ReplyDelete(-: הפעם אני אשים לך לייק. זה נראה מכובד יותר לא? ושים לך כבר תמונת פרופיל יא... אני מתבייש להודות שאנחנו חברים.
ReplyDelete(-: אני חושב שאני במידה רבה פמיניסט. לדעתי הפמיניסטיות הקיצוניות עיוותו את המשמעות של הפמיניזם. הן הפכו אותו למלחמת מגדרים. בזמן אני חושב שהכוונה שלו הייתה ששני המגדרים צריכים לחיות יחד לא למרות ההבדלים ביניהם, אלא בגלל. בגלל שהם משלימים זה את זה. ואולי אני לא מבין כלום.
ReplyDelete