Followers

רשומות פופולריות

:My friends said

Saturday, July 18, 2015

לפני שש שנים, כשחייתי בבקתה רעועה על חשבון צבא הגנה לישראל, אננה ואני ישבנו על הגג של הבית שלי. באותה תקופה עדיין לא ידעתי מה צופה לי העתיד, כשמאחורי גבי ניצבה עופרת יצוקה ולעיניי התפרש גבול לבנון עם כל ההפתעות שטמונות בו. אננה הייתה חברה שלי במשך שלושה (או ארבעה) חודשים. אהבנו אני חושב, בצורה לה היינו מסוגלים. אני אהבתי את הקוקטיות הנשית שלה, בעזרתה שלפה את הארנק מהכיס האחורי של מכנסיי; והיא אהבה את העובדה שתמיד כשחיבקה אותי וכינתה אותי "גדול שלי", מצאה בכיס האחורי ארנק ובו שטרות בהם רכשה לעצמה שמלות יפהפיות, ודגמנה לי אותן. הן נקנו ממני ועבורי, וגם אם לא, זה מה שדמיינתי לעצמי והיה לי טוב ונעים בתוך האגדה. הייתי כלי משחק שלה לא פחות ממה שהיא הייתה כלי משחק שלי. לצערי, שברון הלב שהרגשתי כאשר נטשה אותי (היא לא עזבה, היא נטשה) היה אמיתי. ושם, על הגג, כששנינו מנדנדים את הרגליים שלנו באוויר והיא מפעם לפעם מנשקת אותי ומכנה אותי "גדול שלי", וצוחקת אתי הנמס לתוך שלולית של אסירות תודה, היא השמיעה לי מספר שירים של זמרים אהובים. הקשבתי בחיוך וציינתי שהם מאוד... אה... נחמדים (?)

Wednesday, July 15, 2015

בסוף נכנסתי לאחד המקלטים של האגודה כדי לאמץ חתול. לא היה אכפת לי המין, אבל התעקשתי על גור קטן ככל האפשר. נואשתי מלקוות שאשתי תחזור בה ותסכים להביא עוד ילדים לעולם ולכן החלטתי למצוא לעצמי תינוק. עיני נפלה על היצור הזריז ביותר בחבורה. משהו שלא הייתי ממהר לכנות אותו חתול או כלב. בלתי מוסבר, חסר צורה וספק נולד כזה, ספק עשה תאונה חזיתית עם מיכלים של צבע.
Tuesday, July 7, 2015

בניתי לנו אתר. לה, בעצם. עכשיו שתיים וחצי לפי שעון ישראל. בעוד חצי שעה ימלאו לנו שש שנים. מגיע לה. אני מתכוון ש"מגיע לה אתר משלה", טוב נו... גם לסבול אותי מגיע לה. כי היא כזאת מתוקתית, שאין לה ברירה פשוט. וגם כי היא בחרה. ואפילו כי אני בחרתי. ולמעלה מכך, כי שנינו בחרנו.
Saturday, July 4, 2015

"אתה יודע שבשבוע הבא אנחנו חוגגים שש שנים?" ניגבה את ידיה ותלתה את המגבת על הידית של התנור.
"ברור! נראה לך שאשכח משהו כזה?" הקפתי את הסלון, נטול הילדים, בעיניי.
"אתה זוכר שאמרת שלא נחזיק מעמד מעבר לשלושה חודשים ואף התנצלת מראש?" התיישבה על הכיסא ליד הבר ומתחה את זרועותיה העייפות על הדלפק.
Thursday, July 2, 2015

היא מחדירה את אצבעות כף ידה לתוך כף ידי, כורכת אותן סביב אצבעותיי. "בוא, תינוקי", לוחשת ומובילה אותי, ההולך אחריה משל הייתה מעקה נסתר מעיניי בחשכה, מבלי לשאול לאן.

אני לא יודע להסביר לעצמי ולסובביי, איך קרה שהתמכרתי אליה. מדוע, אני המאולף בכל הקודים הצבאיים, לא מפעיל את מה שלמדתי ונשבה. נשבה בלבי ובגופי למגע ידה בידי, נשבה מאחורי סורג ובריח של תשוקתי, בתוכה שבתוכי.

Saturday, June 27, 2015


השבוע כאב לי וחברה טובה אמרה שהיא שמחה לדעת שאני סובל לפעמים ושאנג'לינה לא תמיד מושלמת. היא צדקה לא פחות מאנג'לינה שבחרה להכאיב לי. אך למרות הידיעה שכולם מגיעים לכולם, ולמרות שאני אוהב אותה גם כשפניי נפולות ואני לא מרגיש דבר פרט לכישלון: כאב. כאב מספיק כדי שאעשן סיגריה, כדי שאשמוט את הבדל בהינף יד לתוך עציץ, ומספיק כדי שאלך לארבעים ושמונה שעות. רציתי לחזור הביתה בין לבין, אבל כשהתקשרתי, היא נשמעה דרמתית מדי ולכן ויתרתי ונשארתי בבסיס.
Saturday, June 20, 2015

השקעתי את פניי בפרח והסנפתי אותו במלוא הריאות. לשיער שלה ניחוח תותים ולפרח שלה ריח של אהבה. היא תלתה את רגליה על כתפיי והצמידה את שפתיי אל עלי הכותרת בידיים רועדות, ספק מתשוקה ספק ממבוכה. השחלתי את ידיי תחת האגן שלה והרמתי את פלג גופה התחתון כדי להיטיב ללכוד את העוקץ בין שפתיי.
Sunday, June 14, 2015
.

הכי פשוט ללחוץ על כפתור של גוגל (g על רקע אדום), לתת את הסיסמא של הג׳ימייל, לאשר לדיסקוס (שהוא הרחבה של ג׳ימייל), להשתמש בחשבון הג׳ימייל שלכם עבור התגובות ולהתחיל להגיב. התהליך הוא חד פעמי:
Wednesday, June 10, 2015
אני שומע רעם, גם את. אני חושב שמטוסי הקרב הביסו סופסוף את אלוהי אבי ואת מאמינה שהגשם יורד גם במאי. יש משהו בגוף שלך לו אני מכור, יש משהו בעיניך בלעדיו אני לא יכול לחיות. יש בך דבר מה אותו איני מכיר ומכיר בכל יום מחדש. את ממציאה לי שמות חיבה עליהם לא אעז לחזור אבל מאלץ אותך לומר אותם שוב ושוב. את נוגעת לי במקומות מתים שקמים לתחייה כשאת כאן וגוססים כשאינך. את מספרת לי שאמי קרוב לוודאי נשקה לכפות רגליי וידיי כשנולדתי, מדגימה ויולדת אותי מחדש.
Monday, June 8, 2015
אז אחרי שרקדנו, התחרמנו ואפילו הזדווגנו באחת הפינות החשוכות של מועדון; אחרי שעשינו עוד סיבוב ברכב ובסוף החלטנו להשאירו בחניה ולחזור במונית; אחרי שהבכנו את הנהג למרות שניסינו להתאפק; אחרי שמותירים אחרינו שובל של פרטי לבוש, נכנסנו ערומים לחדר שינה ווידאנו שמה שעשינו במועדון וברכב היה טוב כפי שזכרנו; אחרי שהתכרבלה על חזי ונרדמה באמצע משפט; אחרי שהפכתי אותה בזהירות ויצאתי לעשן כדי להירגע; אחרי שביררתי את כל מה שדרש בירור וסידרתי את מה שדרש סידור; אחרי שהכנתי ארוחת בוקר והערתי את הפרח שלה ואחר-כך אותה; אחרי שנאנקה בעודה מצמידה את הראש שלי אליה וגמרה; אחרי שהחזרנו לעצמנו את הנשימה, היא אמרה:
Back to Top